הסיפורים הקצרים של הסופר בריס פנקייק לופתים את הקורא ומשאירים אותו חסר נשימה. כל סיפור הוא עולם בפני עצמו ובכל סיפור יש טרגדיה.
השפה של פנקייק קשוחה, תמציתית ויש גם הרבה תיאורי נוף. הקריאה בספר גרמה לי לתחושה של עצבות וייאוש. גיבורי הסיפורים אינם מצליחים לצאת מהעוני והאלימות ונכנעים לגורלם המר.
במהלך הקריאה חשתי שאני נכנס למוחו הקודח של הסופר החושף בפני הקורא את עולמו האפל.
האנשים בסיפורים אוהבים לשתות אלכוהול וללכת מכות. יש הרבה עוני בסיפורים והעבודות בהם האנשים עובדים הם פיזיות וקשות.
בריס פנקייק התאבד בגיל 26 והספר הזה הוא היחיד שכתב. משפחתו מאמינה שלא התאבד אלא מת בתאונה טרגית.
הכתיבה של פנקייק חודרת עמוק לתוך הנפש ומשאירה את הקורא נפעם לנוכח עומק הייאוש והדיכאון שיש בסיפורים.
הספר יצא בעם עובד הוצאה לאור. יש בספר 200 עמודים.
תרגם מאנגלית: ארז וולק.
לסיכום: מומלץ לקרוא את הפרוזה הצלולה של הסופר המציג עולם אפל וקודר עם רגעים קטנים של נחמה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
