“בתום קריאת הספר, הבנתי למה אני מת. למה הגוף שלי, אחרי זמן מסויים, אומר "אינני יכול עוד": כי אם זה לא היה קורה, החיים שלי היו מלאים בבדידות, כשהזכרונות הם הדבר היחיד שהיה נשאר לי מהאנשים שהכרתי ואהבתי במהלך חיי הארוכים. הייתי משתגע מהמהירות שבה העולם גדל ומתפתח ומשתנה, ואילו אני תמיד נשאר עומד במקום. טום הזארד ועוד קבוצה מעטה של אנשים ברחבי העולם, הם אנשים כאלה. אנשים שיש להם הרבה מה לספר לנכדי”

“# מועדוני קריאה הם תעלומה בעיני. אני לא מצליחה להבין את הקונספט. לא מצליחה להבין את ההחלטה הקבוצתית מה לקרוא ומתי ולא את הדיון המשותף, שמחזיר אותנו לשיעורי הספרות בתיכון. כמו להקים מועדון לחלומות ("החודש אנחנו חולמים חלומות על דובים. בסוף החודש דיון קבוצתי...") מבחינתי יש דברים שאינם קבוצתיים. מה שאתם חושבים עליו, בהחלט. וגם קריאה. קראתי את ספריה של אוסטן, למעט "מאנספילד פארק" שלא צלחתי (לא יכ”

“האם הצמה הוא ספר נשים? הוא בעיקר ספר על נשים, על גורלן, מה שמאוד מאוד מוריד מערכו. אם נוסיף לגרוע מערכו, זהו גם ספר פשטני מאוד ובעיקר מסתמך על צירוף מקרים פלאי כמעט. כשהגימיק מתגלה באמצע הספר, לא נותר אלא רק להגיע מהר לסוף ההוליוודי ולהביט אל השקיעה המרהיבה. סמיטה היא הודית מהקאסטה הנמוכה ביותר. תפקידה לעבור כל יום בין עשרים בתים לפנות את הצואה שלהם בידיה שלה ממש, אין כפפות, אין כלי עזר. מובן שאי”

“הספר משלב שתי תקופות: פריז 1944 מול ניו-יורק 1954. הפרולוג מתמקד ב 1944 בפריז. כידוע העיר נפלה בידי גרמנים מאז הסכם שביתת הנשק עם צרפת בשנת 1940. גם בפריז כמו בכל אירופה באותן שנים גברים, נשים וילדים נדרסו על ידי מגפיהם של הנאצים. בכל פינה הגרמנים שלטו וביניהם שרלוט וביתה ויוי. שרלוט אלמנה צעירה מלורן – בעלה שנהרג בחזית. לפרנסתה ניהלה עם סימון חברתה חנות ספרים, ושמרה על קור רוח כלפי חוץ ופחד”

“בתום קריאת הספר, הבנתי למה אני מת. למה הגוף שלי, אחרי זמן מסויים, אומר "אינני יכול עוד": כי אם זה לא היה קורה, החיים שלי היו מלאים בבדידות, כשהזכרונות הם הדבר היחיד שהיה נשאר לי מהאנשים שהכרתי ואהבתי במהלך חיי הארוכים. הייתי משתגע מהמהירות שבה העולם גדל ומתפתח ומשתנה, ואילו אני תמיד נשאר עומד במקום. טום הזארד ועוד קבוצה מעטה של אנשים ברחבי העולם, הם אנשים כאלה. אנשים שיש להם הרבה מה לספר לנכדי”

“# מועדוני קריאה הם תעלומה בעיני. אני לא מצליחה להבין את הקונספט. לא מצליחה להבין את ההחלטה הקבוצתית מה לקרוא ומתי ולא את הדיון המשותף, שמחזיר אותנו לשיעורי הספרות בתיכון. כמו להקים מועדון לחלומות ("החודש אנחנו חולמים חלומות על דובים. בסוף החודש דיון קבוצתי...") מבחינתי יש דברים שאינם קבוצתיים. מה שאתם חושבים עליו, בהחלט. וגם קריאה. קראתי את ספריה של אוסטן, למעט "מאנספילד פארק" שלא צלחתי (לא יכ”

“האם הצמה הוא ספר נשים? הוא בעיקר ספר על נשים, על גורלן, מה שמאוד מאוד מוריד מערכו. אם נוסיף לגרוע מערכו, זהו גם ספר פשטני מאוד ובעיקר מסתמך על צירוף מקרים פלאי כמעט. כשהגימיק מתגלה באמצע הספר, לא נותר אלא רק להגיע מהר לסוף ההוליוודי ולהביט אל השקיעה המרהיבה. סמיטה היא הודית מהקאסטה הנמוכה ביותר. תפקידה לעבור כל יום בין עשרים בתים לפנות את הצואה שלהם בידיה שלה ממש, אין כפפות, אין כלי עזר. מובן שאי”

“הספר משלב שתי תקופות: פריז 1944 מול ניו-יורק 1954. הפרולוג מתמקד ב 1944 בפריז. כידוע העיר נפלה בידי גרמנים מאז הסכם שביתת הנשק עם צרפת בשנת 1940. גם בפריז כמו בכל אירופה באותן שנים גברים, נשים וילדים נדרסו על ידי מגפיהם של הנאצים. בכל פינה הגרמנים שלטו וביניהם שרלוט וביתה ויוי. שרלוט אלמנה צעירה מלורן – בעלה שנהרג בחזית. לפרנסתה ניהלה עם סימון חברתה חנות ספרים, ושמרה על קור רוח כלפי חוץ ופחד”