“את הספר הזה התחלתי לקרוא במקביל לתקופה אישית לא פשוטה שחוויתי, בה נדמה שהקשר הזוגי הארוך שלי ושל סקאוט עולה על שרטון. באותה תקופה, ממש כמו נורה גיבורת הספר הזה, הרגשתי מיואש מהחיים. התחלתי לחוש כל מני חרטות, ושאולי היכנשהו באמת יכולים להיות אינסוף יקומים מקבילים, כמו בספר - חיים שלמים שיכולתי לחוות, אם הייתי בוחר בחירות אחרות בחיים. אפילו כל בחירה קטנה שבקטנות, יכולה להפוך את הצורה שבה החיים שלי י”

“בתום קריאת הספר, הבנתי למה אני מת. למה הגוף שלי, אחרי זמן מסויים, אומר "אינני יכול עוד": כי אם זה לא היה קורה, החיים שלי היו מלאים בבדידות, כשהזכרונות הם הדבר היחיד שהיה נשאר לי מהאנשים שהכרתי ואהבתי במהלך חיי הארוכים. הייתי משתגע מהמהירות שבה העולם גדל ומתפתח ומשתנה, ואילו אני תמיד נשאר עומד במקום. טום הזארד ועוד קבוצה מעטה של אנשים ברחבי העולם, הם אנשים כאלה. אנשים שיש להם הרבה מה לספר לנכדי”

“את ספרו האחר של מאט הייג שתורגם לעברית: "איך לעצור את הזמן" אהבתי כל כך, שמיד כשקראתי שיצא לאור תרגום של ספר נוסף שלו, שמתי פעמי אל חנות הספרים הקרובה. את הספר עצמו קראתי בתוך כמה שעות. הספר הזה אומנם לא משתווה בעיני ל"איך לעצור את הזמן", אבל הוא מצוין בפני עצמו. גיבורת הספר מרגישה שחייה הגיעו למבוי סתום. אין לה ידידים, אין לה עבודה, יחסיה עם אחיה במשבר, ובעיקר – היא מרגישה נטולת משמעות. לתחושת”

“''בין החיים ובין המוות'' היא אמרה. ובתוך הספרייה המדפים נמשכים עד לאינסוף. כל ספר הוא הזדמנות לנסות חיים אחרים שיכולים לחיות. לראות איך הכול היה נראה,אילו בחרת במשהו אחר..אילו יכולת לשנות את ההחלטות שקיבלת מה היית עושה אחרת? המשפט הזה מאוד מתאים לתקופה הזאת, וזה המשפט שפותח את הספר, לא בעמ' הראשון לפניו. על הספר הזה שמעתי כבר הרבה שנים, ולא מצאתי אותו, הייתי באיזה מועדון קריאה וביקשו שאקרא אות”

“את הספר הזה התחלתי לקרוא במקביל לתקופה אישית לא פשוטה שחוויתי, בה נדמה שהקשר הזוגי הארוך שלי ושל סקאוט עולה על שרטון. באותה תקופה, ממש כמו נורה גיבורת הספר הזה, הרגשתי מיואש מהחיים. התחלתי לחוש כל מני חרטות, ושאולי היכנשהו באמת יכולים להיות אינסוף יקומים מקבילים, כמו בספר - חיים שלמים שיכולתי לחוות, אם הייתי בוחר בחירות אחרות בחיים. אפילו כל בחירה קטנה שבקטנות, יכולה להפוך את הצורה שבה החיים שלי י”

“בתום קריאת הספר, הבנתי למה אני מת. למה הגוף שלי, אחרי זמן מסויים, אומר "אינני יכול עוד": כי אם זה לא היה קורה, החיים שלי היו מלאים בבדידות, כשהזכרונות הם הדבר היחיד שהיה נשאר לי מהאנשים שהכרתי ואהבתי במהלך חיי הארוכים. הייתי משתגע מהמהירות שבה העולם גדל ומתפתח ומשתנה, ואילו אני תמיד נשאר עומד במקום. טום הזארד ועוד קבוצה מעטה של אנשים ברחבי העולם, הם אנשים כאלה. אנשים שיש להם הרבה מה לספר לנכדי”

“את ספרו האחר של מאט הייג שתורגם לעברית: "איך לעצור את הזמן" אהבתי כל כך, שמיד כשקראתי שיצא לאור תרגום של ספר נוסף שלו, שמתי פעמי אל חנות הספרים הקרובה. את הספר עצמו קראתי בתוך כמה שעות. הספר הזה אומנם לא משתווה בעיני ל"איך לעצור את הזמן", אבל הוא מצוין בפני עצמו. גיבורת הספר מרגישה שחייה הגיעו למבוי סתום. אין לה ידידים, אין לה עבודה, יחסיה עם אחיה במשבר, ובעיקר – היא מרגישה נטולת משמעות. לתחושת”

“''בין החיים ובין המוות'' היא אמרה. ובתוך הספרייה המדפים נמשכים עד לאינסוף. כל ספר הוא הזדמנות לנסות חיים אחרים שיכולים לחיות. לראות איך הכול היה נראה,אילו בחרת במשהו אחר..אילו יכולת לשנות את ההחלטות שקיבלת מה היית עושה אחרת? המשפט הזה מאוד מתאים לתקופה הזאת, וזה המשפט שפותח את הספר, לא בעמ' הראשון לפניו. על הספר הזה שמעתי כבר הרבה שנים, ולא מצאתי אותו, הייתי באיזה מועדון קריאה וביקשו שאקרא אות”