“במהלך שיטוטיי האקראיים באינטרנט הגעתי פעם לבלוג פופולרי ששמו היה חלומות בהקיץ של מילה. מילה היתה תינוקת, שאמא שלה הצלמת חיכתה מדי יום לשנת הצהרים שלה, על השטיח בסלון, כדי לייצר סביבה תפאורה יומית שונה, לצלם ולהעלות לבלוג. לבלוג היו הרבה אוהדים, אבל אותי הוא הטריד ברמות אחרות, ורק תהיתי למה האישה הזאת, במקום לטפס על הקירות, או לייצר אסטטיקה מוקפדת מדי סביב תינוקת ישנה, לא מוצאת לעצמה אפיקים אחרים לניתוב היצירתיות שלה וליציאה מבוגרת מהבית.

אחר כך גיליתי שיש גם שם לתופעה - SAHM, כלומר סטיי אט הום מאם. בתקופה שבה תחזוקת הבית יעילה ביותר ונעזרת במכונות שעושות כביסה ורובוטים ששוטפים רצפה מצד אחד, אבל המגורים נדדו לפרברים כך שמשרה מלאה כוללת העדרות מהבית של עשר שעות ביום, אבל הגן ובית הספר מאפשר להעדר רק שליש או חצי מזה. התוצאה היא אוסף נשים שחלקן חכמות מאוד, אינטיליגנטיות, שהגירוי היחיד לאינטלקט שלהן הוא חיי החברה שלהן, ותחזוקת הילדים והבעל. לפעמים זה טוב, בהרבה פעמים זה פוטנציאל לרע מאוד. שלא לומר רגרסיה לאינטריגות שמאפיינות גילים צעירים יותר, ולבחישה חברתית והדדית בלי סוף. חשוב להדגיש ש- SAHM הוא לא תיאור מדויק, אלא הלך נפש. כלומר גם קרייריסטית יכולה להכנס לבועה הזאת, שבה נשים עובדות בתחזוקת חיי הגן ובית הספר של הילדים שלהן. גם גברים יכולים, אבל זה בכל זאת חריג במקצת.

בקריאה של הספר שקרים קטנים גדולים, אנחנו נחשפים לחבורת סטיי אט הום מאמס בפרבר אוסטרלי. הטובות בספר הן מדליין, בת ארבעים, סלסט, שגם היא פחות או יותר בגיל הזה, וג'יין בת העשרים וארבע. לא רק הגיל שונה, אלא גם המצב הכלכלי והמעמד החברתי, אבל חברותן של השלוש פורחת על רקע ארבעת ילדיהן בני החמש (כן, ארבעה. לסלסט יש תאומים) והגן המשותף שהם הולכים אליו. יש בספר עוד דמויות, רובן אימהות לילדים אחרים בגן. שלל האמהות מקיימות אינטראקציה שמזכירה את כיתה ג', ולא לטובה. היא אמרה לה שהן לא אמרו עליו שום דבר, אבל שהוא יגיד להיא, שהוא בעצם רוצה להיות איתה ולא איתה. הבנתם? נכון. גם אני לא, אבל ככה בנות מדברות. ולפעמים גם נשים, בעיקר כשהן בקבוצה ומשועממות. וכך מדברות נשות סייפווי. ילד אחד הרביץ לילדה אחת בגן, או לא, אבל ברור שהוא יכחיש, ולכן אולי כדאי להשעות אותו מהגן, וצריך לארגן עצומה בקשר לזה. מצד שני אולי אנחנו בעד הילד, כי אמא שלו נחמדה, וגם כי הוא נראה כל כך חמוד.

לפעמים הנשים הללו סוחפות אחריהן את האבות, את הגננת, את מנהלת המוסד החינוכי, ועוד מאנשי העיירה. הרקע הזה יכול לרמוז ששום דבר טוב לא יכול לקרות בו. אבל שום דבר לא רומז על כמה רע הוא יכול להדרדר, משום שהספר עוסק בעצם בחקירה משטרתית, והחקירה היא של רצח, ועוד מהסוג המטויח. הדמות שנרצחה נשארת כתעלומה ברוב הספר, זה מה שיוצר את המתח שבו, ורק ציטוטי עדויות של הנחקרים משובצים פה ושם. בסופו של דבר על הרקע הלהגני של אינטריגות פרבריות עולים גם נושאים חשובים בדבר קשרי משפחה, קשרי מעמד, בעיות משפחתיות והסטיגמות האישיות שלנו על המעמד החברתי והסוציולוגי שבו דברי םמהסוג הזה יכולים לקרות, או לא. יוצא ספר עם מסר חשוב, שנבלע בלהג שלי קשה לעמוד בו, ומעומעם בסופו של דבר על ידי סוף שהוא טוב יותר מדי ומציאותי פחות מדי.”