ביקורת ספרותית על הזדמנות שנייה מאת שרלוט בטרפילד
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 25 בדצמבר, 2024
ע"י yaelhar


#
לפני שנים מישהי יקרה ללבי שיכנעה אותי ללכת למגדת עתידות. היא ידעה שאני לא מאמינה בכאלה אבל התעקשה שזאת מגדת מיוחדת, וחשוב שאשמע מה שיש לה להגיד לי. אמרתי "טוב, ננסה" גם כי אני חסידה של לנסות כל דבר שלא מאיים לשבור לי רגל, וגם כי באותה תקופה הייתי בשפל רציני.
הרחקנו עד נתניה ביום חורף שמשי. הגענו לשכונה די... שכונתית. היו שם מדרכות אבל אנשים הלכו על הכביש. המגדת דיברה עברית עילגת במבטא רוסי. היא קיבלה אותי בחדר שינה עם הררי שמיכות, וניסתה לדלות ממני פרטים. היא הציעה דברים גנריים שא/נשים מבקשים: שידוך, ילדים, פרנסה וכו'. אין צורך לומר שאלה לא גרמו שום התרוממות במצב הרוח שלי, בעיקר כי הם כבר היו ברשותי.

נל גיבורת הסיפור טיילה כשהיתה בת 19 עם חברים באוסטרליה. הם שמעו על מגדת עתידות והחליטו לקבל תיאור של העתיד. רוב מה שאמרה המגדת היה קשקוש, כמובן, עד שהיא מסרה לכל אחד מהארבעה את תאריך מותו. המועד של נל היה בעוד 19 שנים, כשתהיה בת 38. הספר נפתח בתיאור השבוע האחרון לחייה הנחזים של נל, שלאורך 19 השנים האחרונות טיילה, בילתה ונמנעה מקשרים ארוכי טווח. בשבוע האחרון לחייה היא נפטרת ממעט הרכוש שצברה, מוסרת את רוב הכסף שלה לצדקה, כותבת מכתבים לקרוביה וחבריה, מתכננת את ארוחתה האחרונה ומחכה למוות במלון מפואר, לבושה בשמלת נשף שכורה, מגרדת ולוחצת. היא רק צריכה לעצום עיניים לשעה או משהו כי היא מאד עייפה... ולהמתין למוות.

הרעיון של הספר הזה אמנם אינו חדש או מקורי, אך הוא מעניין. מה תעשו בימים האחרונים לחייכם, בהנחה שתדעו את יום מותכם, ואתם לא אסירים שנידונו למוות. הבחירות של נל מעניינות, כי הן צופות פני העתיד: איך תיראה גווייתה כשימצאו אותה מתה? איזה סוג של סגירת מעגל יקבלו קרוביה כשיקבלו את מכתבה האחרון? מה יעשו אנשי המלון בו היא תימצא עם השמלה השכורה, שמוצמד אליה פתק עם כתובת החנות שצריך להחזירה? המון התעסקות במה שיקרה לאנשים אחרים אחרי המוות שלה, כמעט שום עיסוק במה שהיא מרגישה לגבי מותה.

שלושת הרבעים הנוספים של הספר לא התקרבו לעניין שעורר בי חלקו הראשון. הם נעו בין "חביב" לבין "כמעט משעמם". דמויות נוספות צצו, כולל זקנה תמהונית שהיא לפעמים דמנטית, אבל ברגע הנכון צלולה ועושה את מה שצריך. בטרפילד מקפידה על צדק חלוקתי ומספקת לכל דמות את מה שמגיע לה בסוף. ככה צריך. בקיצור – מי שרוצה לקרוא רבע ספר חמוד ומעורר מחשבה – זה הרבע בשבילו.


34 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
yaelhar (לפני 8 חודשים)
תודה רבה, רץ
זה תחום שעל העוסקת בו להיות מאד קשובה לשפת הגוף של הפונים לעזרתה. להיות בעלת אינטואיציה חדה ולהבין את המצוקה ממנה סובל/ת הפונה אליה. זה גם מקצוע מאד מסוכן: הפחד שהוא עלול לעורר באנשים יכול להיות מתורגם לתוקפנות כלפי השליחה.
רץ (לפני 8 חודשים)
קטע -הכנתי הרצאה על בעלת האוב מעין דור, אחד מהפירושים המודרניים שנתתי הייה באמצעות החיבור של הדמות לנשים העסקות בכישוף או כמגדת עתידות עכשוויות, תחום מרתק בפני עצמו המאיר את מעמדן הקדום של הנשים שעסקו בתחום.
yaelhar (לפני 8 חודשים)
תודה רבה, Pulp_Fiction
אתה לא טועה. העולם הזה זר לי. אבל גם התנסות במה שזר לי די מאפיין אותי (-: (לרוב פעם אחת ודי...)

יש בספר הזה די הרבה חורים בעלילה, במיוחד שבגיל 19 גיל 38 נראה בדרך כלל כדרך בטוחה לבית אבות.
אבל אחת מהחבורה קיבלה תאריך מוות של יומיים אחרי הנבואה. לא אומרת מה דעתי על החוכמה של המגדת, לתת תאריך כה קרוב, אבל אותה צעירה התעקשה, למרות אזהרות חבריה, לצאת באותו יום ונהרגה בתאונה. מה שהוכיח לכולם שהנבואה מדוייקת.
Pulp_Fiction (לפני 8 חודשים)
ואלה יעל, הביקורת הזו גרמה לי להרים גבה. האם זו את? מגדת עתידות? בהחלט מפתיע(כמובן על סמך הדמות שלך שגיבשתי פה באתר, זה יכול להיות מוטעה).
הייתי אומר שיש ואחד חור בעלילה. אם לגיבורה כל מה שמגדת אמרה נשמע כקשקוש מוחלט, מדוע התייחסה ברצינות כזו לנבואה על יום מותה דוקא? ואפילו אם כן-19 שנה בטוחות בגראנטי זה משהו אדיר. אף אחד פה לא יודע בוודאות מה יקרה לו עוד כמה דקות, גם אם רוב האנשים חושבים שיחיו לנצח.

yaelhar (לפני 8 חודשים)
תודה רבה, דן.
ילדים ובני נוער נוטים לחשוב כך על המוות שלהם. הם מדמיינים את קרוביהם הבוכים בקבורתם וחשים שזה "עונש" הולם עבור אלה שלדעתם גרמו להם (המתים) עוול. בין קבוצות האוכלוסייה המתאבדים, יש לבני נוער (וגם לילדים) חלק גדול, יחסית. אפשר להניח שחלקם, לפחות, מתאבדים במחשבה הזאת. זה עצוב כי רק מאוחר יותר בבגרות אנשים מבינים יותר את המוות, שאינו מאפשר למתים לחוות את מותם שלהם.
yaelhar (לפני 8 חודשים)
תודה רבה, אברהם
זה אירע לפני הרבה שנים. באותו יום חזרתי הביתה בשלום. הניסוי לא גרם שום שינוי בשפל איתו הגעתי, ולא שינה את חוסר אמוני בהגדת עתידות או במדיומים בכלל.

חנוכה שמח גם לך ולאהוביך.
דן סתיו (לפני 8 חודשים)
YAELHAR התרשמתי מאד מהסקירה היפה שלך ובמיוחד מתיאור נקודת התורפה - התעסקות במה שיקרה לאנשים אחרים לאחר המוות המובטח ולא העיסוק במה שהיא חושבת על זה. נראה לי שזה הפתרון הקל עבבור הסופרת כי מי באמת רוצה לחשוב על המוות.....מקריאת התקציר באתר סימניה הבנתי שיש המשך לאחר תאריך המוות.
אברהם (לפני 8 חודשים)
יש מגדת עתידות... ויש מגדת עתידות.
אם הן בנתניה, סביר שגם אין להן כדור בדולח.
העיקר שחזרת בשלום (מנתניה) לביתך.

חג חנוכה שמח, לך, לבני ביתך ולכל הכותבים כאן.
אורית זיתן (לפני 8 חודשים)
זהו, שלא הייתי בטוחה אם היא מתה לבסוף או לא...עכשיו אני מבינה :)
yaelhar (לפני 8 חודשים)
תודה רבה, אורית.
שם הספר מתאים לתוכנו. בהנחה ש 19 שנים היא חיכתה למוות שלא הגיע, הזדמנות שניה לחיות זה מה שהיא צריכה.
yaelhar (לפני 8 חודשים)
תודה רבה, אפרתי.
זמנים קשים מחייבים אמצעים חריגים...
אורית זיתן (לפני 8 חודשים)
מעניין מאוד... גם שמו של הספר, "הזדמנות שנייה", מעורר מחשבה
אפרתי (לפני 8 חודשים)
את ומגדת עתידות? אפילו אם איזו מגדת עתידות (לא מאמינה בזה) היתה אומרת לי שאת תלכי למגדת עתידות...





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ