בעיניי הדרך הכי טובה להסביר את הספר הזה, זה שהוא ארגז כלים להתמודדות בנושאים של בריאות הנפש.
אני לא חושבת שהוא מתיימר להעביר את הקורא סוג של טיפול עמוק, הוא מתאים לאנשים שכבר במילא מתעניינים בפסיכולוגיה ובכל מה שיכול לעזור להם להתחבר לעצמם ולהבין את עצמם - ספציפית בעניין של בריאות הנפש.

"בעוד טיפול ארוך טווח ומעמיק יכול להתאים לחלק מהאנשים, יש רבים שזקוקים רק למידע על האופן שבו הנפש והגוף שלהם

לא התחברתי ואם יש התלבטות אם לקרוא או לא, אז לדעתי אפשר לוותר
לפי התקציר היה נשמע מעניין אבל העלילה פשוט הזויה ומוזרה וזה היה סתם מעצבן.
לא ברור בכלל מה קורה שם, מה זה השטויות האלה על קללה לפני 200 שנה, חבל, היה רעיון טוב בבסיס וזה הלך למקומות מוזרים ממש.
גם הקטע שהוא אומר שקרו דברים בעבר ואז בהווה, וזה לא מחולק לשני חלקים אלא זה משולב עבר והווה, פרק עבר, פרק הווה, לסירוגין וזה היה דיי מתיש ומעצבן

זה סיפור קצר שאפשר לקרוא באתר עברית בחינם, אז הציפיות שלי ממנו לא היו גבוהות.
ובכל זאת... קשה לי, מה אני אעשה, אני לא מבינה את הערך של סיפור כזה, זה היה ממש שיטחי.
יש כל כך הרבה דברים, שבתור קוראת לא יכול להיות לי אכפת מהם, כי לא הייתה את הבנייה שתגרום לי להרגיש שאכפת לי.

אם הייתי צריכה להחליט לפי הסיפור הקצר הזה, אם אני רוצה לקרוא ספר שלם על הזוג הזה, הייתי מחליטה שלא.
וכן יש דברים שנעשו פה

לא כתבתי ביקורת הרבה זמן, אז אנחנו הולכים לגלות ביחד אם אני עדיין זוכרת איך עושים את זה.
זה לא מרגיש כמו הזמן הכי הנכון לכתיבת ביקורת, וכבר ניסיתי לעשות את זה קודם וזה ממש לא עבד, אבל אני מבינה שהזמן הכי טוב כבר עבר, כי סיימתי את הספר בשישי לפני כניסת שבת ואנחנו כבר בראשון בבוקר.

ספר חמוד.
באמת ספר חמוד, אין לי שום תלונות, אבל אני יכולה לזהות הרבה דברים שאנשים לא יאהבו בספר הזה.
קודם כל, זה

ספר נחמד.
לשם שינוי מערכת היחסים בין שני הגיבורים נבנית לאט לאט ואנו עוברים איתם את המסע הזה משניים שלא סובלים אחד את השניה לזוג.
המחברת בנתה פה בהדרגה את הכל והדמויות עגולות כך שעד לאיחוד בסוף אנו מכירים אותם די טוב.

איידן הוא שחקן פוטבול מקצועי. הפוטבול הוא הכל בשבילו. הוא מתאמן ללא הפס3קה, שומר על דיאטה מיוחדת ועסוק רק במשחק כל הזמן.
ונסה היא העוזרת האישית שלו בשנתיים האחרונות. היא מבשלת

הספר היה די נחמד.
אגיד את האמת שאיך שאחותי הציגה לי אותו, הוא ממש לא מצא חן בעיניי:
נתחיל עם השם.
אני קראתי את הספר באנגלית והשם באנגלית קצת יותר הגיוני - The wall of winnipeg and me, מה שאומר באופן פשוט, הבחור הוא הגנה(?) במשחק, כך שהוא חוסם אנשים, והוא מעיר שנקראת וויניפג שבקנדה, כך שזה היה ברור מאליו(והדמות הראשית, כמובן).
אבל לכבוש את הקיר היה שם די מטומטם שברגע שהיא אמרה לי לא יכולתי שלא