הערה קטנה אך חשובה (לי, לפחות)- מבחינה כרונולוגית (מילה חביבה, היישר מתוך מאגר המילים החביבות שלי) הביקורת הזו נכתבה אחרי הביקורת של "הזיות", אבל לוקח ל-"הזיות" יותר מדי זמן לעלות (זה עלה להזיות בכוכב שנתתי לו בפרץ נדיבות בלתי מוסבר שעבר ברגע שאחותי ביקשה שאעביר לה את השוקולד שיובא אתמול מבלגיה. אני אוהבת ביקורים משפחתיים).

הצצה לחייה של הבלגית המעופפת במהלך בקור שגרתי אך נדיר מדי לספריה:
"היי

כדי לכתוב ספר טוב צריך שלושה דברים - כתיבה טובה, דמויות מעולות, ועלילה גאונית. כדי להפוך ספר לרב מכר גאוני, צריך להוסיף לו שם אדיר. כדי לכתוב ספר שהוא מן הארי פוטר חדש - צריך להפוך לרולינג.
אז הספר הזה לא בעל כתיבה טובה, או עלילה גאונית וחדישה. השם שלו מוזר, והסופר לחלוטין לא רולינג - ממה שציינתי, נראה לכם שרק הדמויות מעולות, טוב, זה מסובך.

אתם מבינים, אנשים מפחדים לקחת ספרים ולהפוך אותם לספרי

גילינו קיר נוסף של מדפי ספרים בחנות.
אני לא מבינה איך לא ראינו אותו עוד קודם. הוא פשוט היה... שם. ולא ראינו אותו.
באמת.
בכל מקרה, אחרי הגילוי המפתיע של קיר שלם של אושר מרוח על דפים, היה לנו מבחר די גדול, וחזרנו הביתה עם שקית די כבדה. זה התחיל ב"חור שברעש", "האימפריה האחרונה", "עונת העצמות", "הבחירה", והסתיים בספר הזה- "הרץ במבוך."

עכשיו, <mark>ג'יימס דשנר</mark>... מאיפה השם מוכר לי? אה, נכון. "מרד בזמן

מכירים את הקטע שאתם קוראים סדרת ספרים טובה, ואז מגיעים לספר האחרון
ואומרים "כל הספרים היו ממש טובים, חבל אם דווקא הספר הזה יאכזב." וזה מה שקורה?
כמה פעמים זה קרה לכם?
אולם במקרה הזה, הסופר <mark>ג'יימס דשנר</mark> מצליח להתעלות בגדול.
הספר נפתח פחות או יותר בנקודה שבה הסתיים הספר הקודם, ומשם ישר
לתוך האקשן.
לפי דעתי, ספר סיום צריך להיות ארוך ומורכב מקודמיו. אך במקרה הזה,
אורכו של הספר (קצר במעט מקודמיו

הרץ במבוך הוא מצד אחד דומה מאוד לחבריו בז'אנר אבל מצד שני שונה מהם.
כי מצד אחד, עולם דיסטופי, נערים מתבגרים… לא שמענו על זה כבר? אבל סדר הדברים והעלילה הלא צפויה וכמובן הסוף הם אלה שמבדילים אותו מכל השאר והופכים אותו לכל כך שונה.

אהבתי מאוד את הכתיבה, כי לא רק שהיא בגוף שלישי, שזה חידוש מרענן. היא קולחת וזורמת, היא שומרת על מתח ומתובלת בלא מעט הומור. וזה כל מה שאני מצפה מכתיבה טובה.
וגם אהבתי

טוב. ישר ולעניין.... ככה אומרים את זה? אה לא... זה קצר ולעניין. טוב אני לא חושבת שזה יהיה מאוד קצר. לא מסוג ה"אומיייגאדדדד ספר מושלםםםם" שאני מתעבת. אז לפני יומיים סיימתי את הספר הזה, למרות שרק עכשיו נזכרתי שאני צריכה לעדכן את זה בסימניה.
אני בנאדם מוזר. אבל אל תתפסו אותי במילה, יש יותר מוזרים ממני. הקטע שלי- אי יכולת קריאת רק ספר אחד בזמן נתון. כרגע, באופן פעיל, אני קוראת שלושה לא כולל מחזה למג

את הספר הנ"ל קראתי בארבע וחצי שעות ללא הפסקה.
למה?
מממ, שאלה טובה.

(הרבה ספויילרים, קוראים חביבים, ראו הוזהרתם!)

אז כמו שהעלו פה בכמה תגובות - מה הקטע שחבורת בנים מתבגרים מטומטמים מצליחים לשרוד כל כך יפה?? איך? להקים שילטון מחוזק והגיוני ולחיות לפי חוקים - הי, הי, זה ממש נוגד את בעל זבוב!
אז זהו, ש<mark>ג'יימס דשנר</mark> די מסביר את העסק הזה. אומרים לנו מהתחלה - כל הרעיון של "נתעב" זה להשיג חבורת נע

הרץ במבוך.
<mark>ג'יימס דשנר</mark>.
חמישה כוכבים.





אני רק חייבת לציין שאני קראתי את הספר עם העטיפה החדשה. ולמרות שלא נראה לי ששינו משהו. אני רק מציינת.





ל...


ב - י - ק - ו - ר - ת - !


[הביקורת עלולה להכיל ספויילרים. אני אשתדל להודיע עליהם, אבל עדיין היזהרו לכם...]
{הביקורת מכילה דעות אישיות שלי}





טוב אז, בתור התחלה אני אספר לכם משהו קטן. אמממ....
בואו נגיד ככה. ל

על תסתמכו על הכריכה ועל התקציר כי הספר הוא פשוט טלנובלה אחת גדולה. הפרק הראשון מפתה אותך להמשיך אבל אם תקראו את הפרקים הבאים תבינו כמה זה נורא: צפוי, קצר, בלי עלילה עשויה, ובלי בעיות ניתן להפוך את הסידרה הזאת לסדרת טלוויזיה שמוקרנת כל יום.
לסופר <mark>ג'יימס דשנר</mark>, יש סגנון אבל אין לו הכלים להפוך את ספרו לספר אמיתי, ולא לטלנובלה, בהצלחה אם הספרים הבאים שלך, תנסה לשפר את העלילה, והפוך אותה לבלתי צפויה, כ