ביקורת ספרותית על לכבוש את הקיר מאת מריאנה זאפאטה (זפאטה)
ספר טוב

---

הספר היה די נחמד.
אגיד את האמת שאיך שאחותי הציגה לי אותו, הוא ממש לא מצא חן בעיניי:
נתחיל עם השם.
אני קראתי את הספר באנגלית והשם באנגלית קצת יותר הגיוני - The wall of winnipeg and me, מה שאומר באופן פשוט, הבחור הוא הגנה(?) במשחק, כך שהוא חוסם אנשים, והוא מעיר שנקראת וויניפג שבקנדה, כך שזה היה ברור מאליו(והדמות הראשית, כמובן).
אבל לכבוש את הקיר היה שם די מטומטם שברגע שהיא אמרה לי לא יכולתי שלא לצחוק מזה. ואני בדרך כלל לא צוחקת בקול רם בקלות.

הדבר השני היה שהיא סיפרה לי שהדמות הראשית אוהבת מיניונים וטענה שהסרט שהם היו בו טוב יותר מלמצוא את נמו.
פה נעלבתי אישית והנחתי שהדמות מפגרת.

גם התקציר לא זרם לי במיוחד, אז הנחתי שזה פשוט אחד מסיפרי הפורנו הרגילים וחסרי התוכן שלה.
בנוסף עכשיו ראיתי את חברת ההוצאה, ואחרי האסון של פיתוי משעשע אני אנסה לשמור מהחברה הזו מרחק בטוח, אך אני לא יכולה לדעת איך באמת הרסו את הספר בעיברית, מקווה שהמצב היה טוב.

אבל, היא הזמינה את הספר הנוכחי הזה, וספר ההמשך, באנגלית - אחרי שסחבתי את הלבנות איתי יחד עם תיק קרוע - ואז היא ממש דרשה שאקרא את הספר המשך.
ואהבתי את איך שהוא היה בנוי; הסופר השקיעה 500+ עמודים בלבנות את הדמויות ומה שקורה סביבן, ורק בערך בחמישים עמודים אחרונים יש טיפה רומנטיקה, ומיד הבנתי שאני אוהבת את איך שהיא בונה את הספרים שלה.
באמצע שאלתי באקראיות את אחותי מה קרה לוונסה(הדמות הראשית בספר הנוכחי), כי הזכירו אותה בספר השני, ואחרי שהיא סיפרה לי מיד התעניינתי בו יותר - אני התעניינתי מה קרה לה, איך זה השפיע עליה, ואיך היא מתמודדת עם המצב, שזה מה שקיבלתי, כך שמבחינה הזו הייתי מרוצה.

אני אהבתי את הכתיבה שלה(באנגלית לפחות, קשה לי לומר אם המצב טוב גם כן בעברית לצערי), והדמות הראשית הייתה קלה להבנה, היא לא ממש עשתה מעשים אי רציונלים שעצבנו אותי.
הספר היה בגדר הקליל, שפשוט אם ראיתי שאין לי מה לעשות אז לא הפריע לי לשבת ולקרוא אותו הלאה - ספר שהייתי רוצה שימשך עוד ועוד ממה שהוא עצר כי כן הייתה הנאה מסוימת בקריאה הזו ובכללי בכל התיאורים של הדמויות מסביב, שהייתי רוצה לגלות אפילו יותר.

הבעיה שנוצרה, שבעקבותייה נפל כוכב, זה מה שקרה בהתחלה.
מתואר בתקציר שאיידן שמוק לא נורמלי אליה, היא מתפטרת, ואחרי השתלשלות קטנה(שהייתה טיפונת באשמתה) הוא מבקש שהם יתחתנו כדי שהוא יוכל לקבל אזרחות אמריקאית(כמו שציינתי, הוא מקנדה) והיא גם כן תקבל משהו בתמורה.

מן הסתם היא בהתחלה לא הסכימה; הוא היה שמוק אליה כל זמן שהיא עבדה איתו, והסבירה לו את המצב.
ובעקבות כך, קרה מה שהפריע לי - הוא פשוט השתנה כאילו כלום.
אני הבנתי שהיה לו שבוע-שבועיים לשנות את המנגנון התנהגות שלו כלפייה, אך הייתי ריצה לראות יותר איך הוא באמת עושה את השינוי הקטן, כי זה נראה די מזוייף על ההתחלה, מה שאולי יעיד ששאר השינוי שלו גם היה קצת מזוייף.
למרות שבסופו של דבר, זה פרט מאוד קטן שבטח עיצבן רק אותי.
פשוט התסכול היה חוזר לאורך כל הספר כשהייתי לרגע עוזבת אותו להתעסק עם הכלב או משהו אחר, כי בזמן הקריאה יכולתי לשם בצד את העיניין הזה, כי בהמשך הסופרת כן מתארת איך היחס שלו משתנה באיטיות(500 עמודים בגרסה האנגלית, די מסביר שהיה זמן לשינויים איטיים).
אז כן, זה משהו מאוד שולי, אבל שכן חזר ותסכל אותי, בנוסף לעובדה שהדמויות היו מזכירות את זה לפעמים.

ואני מבינה שזה לא הוגן להוריד כוכב, אבל באותו הזמן עד כמה שנהנתי לקרוא אותו בזמן פנוי, הוא לא היה כל כך לא נורמלי שהייתי חייבת כל רגע אפשרי לקרוא(כמו עם הספר השני שלו), כך שהרגשתי פחות רע להוריד כוכב, ובנוסף היו עוד כמה דברים מאוד קטנים ושוליים שלא הסתדרו לי, אבל הם נשכחו מיד.

בסופו של דבר ספר די נחמד, שממש לוקח את הזמן באמת לבנות את הדמויות והיחסים ביניהם ולא פשוט תוך 150 עמודים לשם אותם במסע מין מטורף כשלאחר מכן יהיו קונפליקטים חסרי ערך שהיה אפשר למנוע, יש שינוי בסופו של דבר בשתי הדמויות, והכתיבה ממש קלילה ונעימה, בנוסף שהיו לי רגעים שהיה לי כאב פיזי בחזה בשביל הדמות הראשית בסצנות מאוד ספיציפיות, אז אני ממש מרוצה מהספר; הוא ענה על מה שרציתי מימנו, וחוץ מחלק קטן לא היה מתסכל או מעצבן.

» ביקורות נוספות של Drunk Reader
» ביקורות נוספות על לכבוש את הקיר