“# טאנה פרנץ' היא סופרת מחוננת שכישרון הכתיבה שלה מרשים מאד. כמו גלברייט היא שייכת לסופרים הכותבים ז'אנר של "רומנים עם מתח". להתייחס לספריה כאל ספרי מתח בלבד (ולהתלונן שהם לא ממש מותחים) זו החמצה. היא מספרת סיפור מרובד, עם מתח, דרמה, ועוד משהו, שלמען הנוחות אקרא לו גורם מקשר. זה דבר, שמאחד את כל הסיפורים והופך את העלילה לשלמה, גם כשהסיפור, כמו הסיפור הזה, הולך לכיוון של היפרדויות, פירוק השלם ל”

“# יכול להיות שלו הייתי צופה בסידרה "דברים מוזרים" הייתי קוראת את מה שכתוב בסיפור הזה לגמרי אחרת. אבל, למרות חיבתי העזה למדע בדיוני, אני נמנעת מסרטים בז'אנר. איכשהו כשהדמיון שלי נתקל בדמיון של התסריטאי, אני חווה אכזבה ושיעמום. שקראתי בהנאה את כל ספרי "הארי פוטר". את חצי הסרט מהסרטים שנעשו על פיו נטשתי משיעמום. אם נחזור לספר הזה – ציפיתי לאיזה סיפור עם מפלצות מעניינות, וקיבלתי משהו אחר. טוב בהר”

“# כבר שכחתי איזה כייף זה לקרוא את ספריו. בדיוק כמו ששכחתי את הכייף בלזלול חפיסת שוקולד שלמה, בלי רגשי האשמה. צ'יילד ברא גיבור המתאים להפליא לימים האלה. הוא אינו מבזבז – כסף או משאבים מתכלים. אין לו רכוש – כל מה שיש לו נכנס בכיס החולצה (מברשת-שיניים) ומשאיר מקום לאיזה חוט ברזל או בורג, אם צריך. הוא אינו טורח לכבס את בגדיו, אותם הוא לובש עד שהם ממש מלוכלכים (שבוע? שבועיים?), זורק לפח וקונה באחד”

“*אזהרת ספוילר* הספר הזה הכאיב לי. הספר הזה לקח את התקוות שלי לסוף טוב וריסק אותן. הספר מתאר אונס, אך הסופרת נמנעת מלקרוא לילד בשמו. הגיבורה נאנסת ואונסת, עוברת התעללות ומתעללת בעצמה, כמעט מתה ואפילו רוצחת בעצמה (ויותר מפעם אחת). זה היה ספר קשה מאוד. לא הצלחתי לגייס מספיק כוחות בשביל לקנות את הספר השני. בהצלחה לקוראים.”

“# טאנה פרנץ' היא סופרת מחוננת שכישרון הכתיבה שלה מרשים מאד. כמו גלברייט היא שייכת לסופרים הכותבים ז'אנר של "רומנים עם מתח". להתייחס לספריה כאל ספרי מתח בלבד (ולהתלונן שהם לא ממש מותחים) זו החמצה. היא מספרת סיפור מרובד, עם מתח, דרמה, ועוד משהו, שלמען הנוחות אקרא לו גורם מקשר. זה דבר, שמאחד את כל הסיפורים והופך את העלילה לשלמה, גם כשהסיפור, כמו הסיפור הזה, הולך לכיוון של היפרדויות, פירוק השלם ל”

“# יכול להיות שלו הייתי צופה בסידרה "דברים מוזרים" הייתי קוראת את מה שכתוב בסיפור הזה לגמרי אחרת. אבל, למרות חיבתי העזה למדע בדיוני, אני נמנעת מסרטים בז'אנר. איכשהו כשהדמיון שלי נתקל בדמיון של התסריטאי, אני חווה אכזבה ושיעמום. שקראתי בהנאה את כל ספרי "הארי פוטר". את חצי הסרט מהסרטים שנעשו על פיו נטשתי משיעמום. אם נחזור לספר הזה – ציפיתי לאיזה סיפור עם מפלצות מעניינות, וקיבלתי משהו אחר. טוב בהר”

“# כבר שכחתי איזה כייף זה לקרוא את ספריו. בדיוק כמו ששכחתי את הכייף בלזלול חפיסת שוקולד שלמה, בלי רגשי האשמה. צ'יילד ברא גיבור המתאים להפליא לימים האלה. הוא אינו מבזבז – כסף או משאבים מתכלים. אין לו רכוש – כל מה שיש לו נכנס בכיס החולצה (מברשת-שיניים) ומשאיר מקום לאיזה חוט ברזל או בורג, אם צריך. הוא אינו טורח לכבס את בגדיו, אותם הוא לובש עד שהם ממש מלוכלכים (שבוע? שבועיים?), זורק לפח וקונה באחד”

“*אזהרת ספוילר* הספר הזה הכאיב לי. הספר הזה לקח את התקוות שלי לסוף טוב וריסק אותן. הספר מתאר אונס, אך הסופרת נמנעת מלקרוא לילד בשמו. הגיבורה נאנסת ואונסת, עוברת התעללות ומתעללת בעצמה, כמעט מתה ואפילו רוצחת בעצמה (ויותר מפעם אחת). זה היה ספר קשה מאוד. לא הצלחתי לגייס מספיק כוחות בשביל לקנות את הספר השני. בהצלחה לקוראים.”