"היה היה פעם בחור צעיר בשם יצחק, שרצה להתחתן, אבל היה מאוד גרוע עם נשים. הוא היה ביישן. הוא היה מאופק. אולי זה נבע מכך שאביו אברהם קשר אותו פעם למזבח וניסה לשסף את גרונו."

שלום אוֹסלנדר גדל כמו עגל בקהילה האורתודוקסית של מוֹנסי, ניו יורק: בן לאב אלכוהוליסט, לאמא עם רגשות אשם ולאלוהים אלים ושתלטן. כעת, כשהוא מתקרב לגיל העמידה, אוסלנדר מתחיל לחשוד שיש עוד משהו שהוא לא יכול לברוח ממנו: סיפור. הסיפור שהושתל בו ובנו כבר אלפי שנים, שלפיו אנחנו חוטאים, פגומים ומבישים. והסיפור ממשיך להיות מסופר על ידי דתיים וחילוניים כאחד, סיפור שנקרא פוּי.

בתיאורים מצחיקים עד כאב ובכנות מטלטלת מעביר אותנו אוסלנדר בין קרעי חיים של משפחה, חובות, פרנסה, הרס עצמי ותהיות דתיות. כל אלה מתערבבים עם אנשים מחיי המחבר, כמו חברו הקרוב, השחקן פיליפ סימור הופמן, שאותו זכה אוסלנדר להכיר לפני מותו בטרם עת.

בזעם קיומי חתרני ולבבי גם יחד מטיח אוסלנדר כתב אשמה חריף בעולם הקונפורמיסטי שאליו הוא לא מצליח להשתייך, בעודו מחפש בעקשנות אחר חיים מוסריים יותר, המובילים לבחירה באהבה. הספר פוּי הוא מסע קפקאי מצחיק של סופר מפוכח, מבניה המבריקים של הספרות היהודית־אמריקנית, שיש לו קול מובחן וממגנט משלו.

זהו ספרו השלישי של אוסלנדר המתורגם לעברית. קדמו לו מחבואים עם אלוהים (2009) ותקווה, טרגדיה (2013), שיצאו שניהם בהוצאת כנרת־זמורה־דביר.

שם הספר
מחבואים עם אלוהים
תקווה (טרגדיה)