ביקורת ספרותית על בית הקיסוס מאת טאנה פרנץ'
ספר טוב

---

ספר חדש של טאנה פרנץ'! 
בשלב הזה אני כבר יודעת שאני לא נכנסת לפרוייקט הקריאה שהוא ספר של טאנה פרנץ' בשביל לגלות מי הרוצח. כלומר, זה כן מסקרן לדעת מי הרוצח אבל אצל טאנה פרנץ' בד"כ לא מצפה טוויסט מטורף ובלתי צפוי שהופך את כל מה שחשבתם. יש כמה חשודים, כולם אפשריים ומה אתם יודעים, אחד מהם אכן עשה את זה.
ספר של טאנה פרנץ' אני קוראת בשביל הדמויות, האווירה והכתיבה. הו, הכתיבה.

אם הייתי מנסה להגדיר אותה בסגנון של טאנה פרנץ' עצמה הייתי אומרת שיש לה איכות דחוסה, סמיכה וחמקמקה, שהיא גורמת לך להרגיש את קורי החרדה נקרשים סביבך באיטיות, מיטשטשים לפרקים ואז מבזיקים שוב באור מסמא שמתנפץ לפתע ומותיר אותך מסונוור.
עזבו.
אם הייתי מנסה להגדיר אותה בסגנון של טאנה פרנץ' עצמה הייתי כנראה נכשלת.
נחזור לדמויות.
הדמות הראשית בספר היא טובי הנסן. בחור שכל חייו ראה את עצמו כבר מזל, שזו דרך אחרת לומר: פריווילג.
גבר, לבן, סטרייט, מעמד גבוה. פריווילג לקאסי.
בנוסף הוא בחור מוצלח כזה, נאה, חברותי, אחד כזה שהכל הולך לו חלק בחיים, שלא מכיר בעיה ממנה אי אפשר לצאת בעזרת חיוך ממיס וכושר שכנוע.
עד שיום אחד משהו משתבש, המזל אוזל וחייו של טובי עולים לפתע על המסלול הלא נכון, המסלול של ההם, האחרים, אלו שיש להם פחות מזל ופריווילגיות ומשם הכל יכול רק להידרדר.
יהיה קשה להמשיך לכתוב על הספר בלי ספוילרים, אשתדל שהם יהיו מינוריים ומרומזים ככל האפשר.
טובי מותקף וסופג פגיעה מוחית שמשפיעה על התפקוד והזכרון שלו ועל האופן בו הוא תופס את עצמו והאופן בו אחרים תופסים אותו. כשגולגולת מתגלה בחצר הבית בו הוא ובני הדודים שלו נהגו לבלות בחופשות הוא צריך להתמודד לא רק עם האופן בו תופסים אותו כרגע אלא גם עם האופן בו תפסו אותו בעבר.
בזמן שהוא תמיד ראה בעצמו בחור טוב, חבר של כולם ואהוב על ידי כולם ולא עצר לחשוב האם הוא באמת כזה, בני הדודים שלו אולי תפסו אותו מעט אחרת.
בני הדודים שלו נמצאים, כצפוי מעט מתחתיו בסולם הפריווילגיות: סוזנה היא אשה, ליאו הוא גיי, וזכרונות הילדות שלהם שונים מהותית מאלו של טובי. או אולי הם לא כל כך שונים? אולי הם משפצים ומשנים אותם בזמן אמת על פי הצורך כשטובי עצמו אינו יכול לסמוך על הזכרון שלו?
כשהם טוענים שסיפרו לו כל מיני דברים והוא לא זוכר, האם זה בגלל הפציעה? או מכיוון שהוא היה נער כזה, מרוכז בעצמו וחסר אכפתיות שמיהר לשכוח מה שלא היה נוח? או שאולי, מסיבותיהם שלהם, הם משקרים ובכלל לא סיפרו לו?
הוא מגשש בתוך מבוך הזכרונות האמיתיים והמדומיינים ומנסה למצוא את קצות החוטים שיעזרו לו להרכיב מחדש את מה שקרה ולא פחות מזה, את הזהות שלו עצמו.
ומכיוון שהסיפור הוא סיפור של זהות יותר מאשר סיפור של תעלומת רצח, הספר לא יסתיים בפתרון תעלומת הרצח.
הטלטלות האמיתיות והמחרידות וקשירת כל הקצוות יגיעו רק בפרקים האחרונים, אחרי שתעלומת הרצח כבר נפתרה.

כמו שאפשר להבין, יש בספר המון עיסוק בנושא של פוליטיקת הזהויות ופריווילגיות והקשר בין הפריווילגיות שלנו לאופי שלנו. עד כמה הזהות שלנו מבוססת על איזה גלעין פנימי נוקשה שהוא אנחנו ועד כמה היא גמישה ומושפעת מהאופן בו אנו חווים את העולם ומהמקום שהעולם מקצה לנו על בסיס הנתונים איתם נולדנו. עד כמה השאלה אם אנחנו "אנשים טובים" שעושים מעשי קונדס מטופשים או "אנשים רעים" שמבצעים פשעים חמורים תלויה במעשים שביצענו או בנסיבות החיים שלנו.
אם זה היה סופר אחר הייתי כנראה מגלגלת עיניים מול הקלישאה אבל זאת טאנה פרנץ' וגם כשהיא עוסקת בקלישאות היא עושה את זה כמו טאנה פרנץ', עמוק, מחריד ובכתיבה נהדרת.
ולמרות מעטפת הקלישאות, תהליך חיפוש הזהות וההתרסקות הבלתי נמנעת שעובר טובי לאורך הספר (כמו כמה מגיבורי העבר של הסופרת, אגב) הוא ייחודי ונורא ואי אפשר להוריד ממנו את העיניים.

» ביקורות נוספות של רויטל ק.
» ביקורות נוספות על בית הקיסוס