ביקורת ספרותית על אין בית בטוח מאת לינווד ברקלי
ספר לא משהו

---

יש פתגם שאומר "כל המוסיף גורע", במקרה הזה כנראה שלינווד ברקלי פספס אותו.

ביקור קטן בחנות הספרים הוביל לרכישה שלו, בלי לקרוא את התקציר, בלי להפוך את הכריכה, פשוט ראיתי לינווד ברקלי – חדש! וכמובן שרכשתי.
ואז...אני הופכת את הספר, קוראת את התקציר ומבינה שמדובר בספר המשך לספר "בלי לומר שלום".

אבל היי שניה, את "בלי לומר שלום" קראתי לפני מיליון שנה (ציטוט של בני הקטן כשהוא לא עושה הבחנה בזמן שעבר מהפרק הקודם של בוב ספוג שראה).

אז נאלצתי לרסס טיפה את תאי המוח החלודים ולהיזכר בעלילה, לינווד כנראה היה בטוח שאני מדקלמת את ספריו, וזוכרת מילה במילה כך שהוא לא טרח בכלל לתת איזה הקדמה / ריענון לספר הקודם.

סינתיה שכיכבה בספרו "בלי לומר שלום", חוזרת אלינו שוב, והפעם לא היא מסתבכת אלא דווקא הבת שלה המתבגרת, גרייס בת ה 14.
סינתיה שעודנה סובלת מהטראומה שחוותה הופכת להיות אמא כפייתית, ודאגנית על גרייס המתבגרת, היא מציבה בפניה חוקים וכללים נוקשים, ערב אחד ויכוח שיוצא מכלל שליטה וגרייס נפגעת ונאלצת לקבל טיפול רפואי גורם לסינתיה להבין שעליה לקחת פסק זמן ולהתבודד.

טרי בעלה של סינתיה, אביה של גרייס נשאר איתה בבית.

ליילה אחד, גרייס מצלצלת לאביה טרי "תגיע מהר, אני בצרה".

מכאן למעשה מתחילה העלילה, שכביכול הייתה אמורה לרתק, ולהשאיר את הקורא במתח...אמורה אמרתי?

ובכלל התקציר של של הכריכה, המשפט: "האם יש גבול למה שהורים מוכנים לעשות כדי להגן על ילדיהם"?
לכאורה שאלה מרתקת בפני עצמה, ומצביעה על איזשהו מעשה קיצוני שהורה עושה למען ילדיו...לא לא אל תטעו, המשפט "מפוצץ" נכון, אבל בכך הוא מסתיים.

ולך מר לינווד היקר, אוליי גם אתה מנוי כאן באתר או שיש לך שליחים למיניהם שייתרגמו לך את דבריי (מותר לי מידיי פעם להפליג בדמיוני).
עצה ידידותית ממני, אל תעשה את זה! אל תכתוב ספרי המשך רק בכדי לצאת לידי חובה או לנפח עוד יותר את חשבון הבנק שלך, לא על חשבון הקוראים שלך.

במילת סיכום אחת: אכזבה.

» ביקורות נוספות של רחלי (live)
» ביקורות נוספות על אין בית בטוח