סיימתי משמרת. שישי חזק, הכי חזק החודש. חודש הספר. יש מבצעים וירידים. זו תקופה רגועה. אפילו טובה. אני צלול. חושב בבהירות. אני מרגיש יותר טוב. קפיצת מדרגה. אני מסתגל. לומד לחיות עם עצמי, מתחיל להשלים עם דברים.
עצרתי לשתות בבר של חברים. גילי מאחורי הבר עושה פוליש לכוסות של יין. במטבח סרול עושה הכנות לערב. שבוע שעבר לקחנו אמ די יחד. צחקנו מהכל, אהבנו, חיבקנו את הצער. הלילה ירד והעיר נרדמה על בניה. ביקשתי מגיל מנה של רום והתיישבתי בחוץ. הדלקתי סיגריה והוצאתי את הספר שלך מהתיק. סיימתי לקרוא אותו, פעמיים. הוא נשאר איתי בתיק והולך איתי לכל מקום. גם עכשיו, אני כותב לך, וברקע בוב דילן שר. הרוח קרירה ונעימה, עדינה, היא מלטפת ומצננת את גופי החם. הרום עושה עבודה נהדרת. הפרצוף מאדים ומתחמם קלות, זה נעים. מפוחית מסיימת את השיר, קוראת למרחקים. ואת מטיילת לך במסדרונות נפשי, הפכת לדיירת קבועה. קראתי פעם נוספת את קטעי הפרוזה שבספר. ביקשתי מגילי שהשיר הבא יהיה ״הילדה מהצפון״ של דילן. ״אבל עם ג׳וני קאש!״.
כרגע את מונחת על הבר, הספר שלך אני מתכוון… הייתי רוצה שתהיי כאן איתי. הייתי שמח לדבר אתך. האמת? את מזכירה לי את עצמי. נהוג לומר שאנשים מבזבזים שנים רבות מחייהם בשינה או בשירותים, זה נכון, אבל מה לגבי חיפוש מפתחות? את יודעת על מה אני מדבר. השיר התחיל. להתחיל את היום עם דילן זה צעד ראשון ובטוח לחיים קצת יותר שלווים. כמה שיותר דילן. אני תוהה אם גם את הקשבת לדילן, תרצלה. אולי... בקיצור, גם אני מחפש את המפתחות, 8 שעות ביום. ולא רק את המפתחות של הבית. גם מפתחות בעבודה. אתה מפתח? הסר דאגה מלבך, אני אחפש אותך. אני אאבד אותך קודם, אבל אז אני אחפש אותך. תהיה בטוח; בחדר המדרגות מחוץ לדלת, בקומה השניה של החנות אחרי שכבר עליתי בלי מפתח, בחניון של הקניון מחוץ לרכב. בקיצור, מבין לליבך תרצה יקרה. פעם חיפשתי מפתח שהיה אצלי ביד.
אני מביט בך, בפנים העדינות, בקימור שפתייך, ובאף הקטן. הברמן לוגם מכוס היין שלו ומספר שהערב, ערב פוקר. הוא צריך להתכונן. ואת, את יפה. והעיניים שלך חיות, מלאות עצמה וחום. והן אומרות הכל. כל מה שצריך, וגם קצת יותר מדי. ולכבודך העיר שותקת, כוכביה מדלקת, איזה שקט... איזו עיר עצובה. את שקופה. צלולה. טהורה. כמו אגם. כמו האגם שנסעתי אליו כשטיילתי בגרמניה. יכולתי לראות את הקרקעית בבירור. את הצמחייה, את האבנים הצבעוניות. ממש כמו שאני רואה אותך. דרכך. פנימה. הייתי רוצה שנדבר. בדיוק כמו שאני וגלי מדברים.
חזרתי. דיברתי עם גלי. קצת על החיים, עבודה, קיום, בדידות... סרול הוציא לנו טעימה של מנה חדשה. חציל עם גבינת עזים ושום ורוטב שומשום שחור מעל. ללקק את האצבעות.
תרצה. תרצלה. קראתי לא מעט ספרים בחיי, לא הרבה. אבל בסהכ אני מרוצה מההספק. אף אחד, אף אחת… תקשיבי מה אני אומר לך! כבשת אותי… עם המילים, השירים, הסיפורים והתחושות. לקרוא אותך מרגיש מוכר, קרוב, כמו בבית. איזה עולם עשיר היה לך. כה אנושי. עמוק. הפלגת בדמיון ולקחת אותי אתך. כמה רגישות ואמפתיה ואהבה ורוך ומצוקה נפשית?… את כל כך מציאותית, אותנטית וכואבת אבל גם חדה כתער וחצופה ואפילו מלוכלכת, כשצריך. את כמו חלום. אם לא היית, מורקמי כבר היה כותב אותך.
ואיך שאהבת את הבית. ואיך שראית הכל ולא פספסת שום פרט ודבר. הסיפור שלך על התקופה באמריקה ועל הקור המדכא, איך ששכחת את המפתחות ונשארת לשבת על המדרגות בחוץ כשאת בוכה מגעגועים הביתה. על השוטר הכושי שחשב אותך למדמואזל קטנה מצרפת, ואיך נשאר אתך עד שבעלך הגיע. את סיפרת לו על תא, על הבית. ואז נרדמת ובחלום חלמת על איציק… ונחמיה. איציק שהתאבד בצבא. והסיפור על הספינה שנשרפה… ושיעור המשחק בבית הספר. ג'רי הביא לך אליפסה אדומה, גם הוא לקח אחת. והקטע שעשית עם ג'רי, הוא המלך ואת המלכה. את רוצה לכבוש את לבו בשנית, הוא פגש אחרת. את דורשת שיחדלו מלהתראות או גט! הכתה צחקה. הייתי רוצה להיום שם באותו יום. והסיפור על המלחמה, והמתים, והאזעקה. והסיפור על האדון שהגשת לו תה, עדיין לא ברור לי מי זה היה ואיך הוא הגיע אלייך. אבל לפתע איש זר אצלך בסלון כשאת מגהצת. ואז דחף לא מוסבר להגיש לו תה ופינוקים. בטח לא היה פשוט להיות ילדה להורים כמו שלך. הם לא היו הרבה בבית. אבא שלך הסתובב לו שם בבתי הקפה עם המי והמי, כתבו שירים ודיברו על הא ודא. ואמא שלך על במה. ואיזו אמא היית, איך אהבת את יעל ונוני. את כל כולך נתת להם וכשעזבת אותם כל שרצית היה לחזור ולהיות אתם.
והשירים שכתבת לקטנים שלך. ואיך שחשבת הרבה על המוות. היית עצובה ופגועה. אבל התשוקה שלך לחיים היתה יוצאת דופן. והחיוך המשכר שלך. את בטח הארת כל חדר אליו נכנסת. אני בטוח שכולם התאהבו בך. אני כן. את בליבי עכשיו, בתוך ליבי. כמו הרבה צללים, כמו הרבה שבילים. כמו עשן. הכתיבה שלך נגעה בי, צבטה לי את הלב, הרגשתי בהומור העדין, הכאוב, שחבוי בין המילים. חלקת איתי את זכרונותייך משנות ילדותך, מחוויותייך כאשה צעירה ומחייך כאם. בכישרון גדול כתבת על אירועים אמיתיים מחייך כשנסיבות דמיוניות כלשהן מסתננים פנימה, פרועים, מצחיקים, מרגשים. היית לי להשראה. את עדיין וגם תמשיכי להיות. אני כל כך שמח שהכרתי אותך. כחולת עיניים שכמותך.
