ביקורת ספרותית על מחר מאת גיום מוסו
בזבוז של זמן

---

אם יעירו אותי באמצע הלילה ויעשו לי מבחן אסוציאציות מהיר, זה ייראה כך:
קריסטין הרמל. השחתת זמן!
ג'וג'ו מויס. זבלון!
גיום מוסו. להטיס מהיד ומייד!

הרמל מויס מוסו הם הממ...
והממ... הרי הן סימן למחשבות.

קרא את הספרים שלהם, פיתח מחשבות סלידה עזה מהשילוש המשובש הרמל-מויס-מוסו.
כתב תגובות, לא חסך כותב הביקורות הנרגן את שבטו מהסופר מוסו וגם לא משתי הצלעות האחרות של השילוש המחורטש.
קראו את תגובותיו, תהו חברי סימניה מדוע החבר הזעפן עקבי כל כך בהבעת התיעוב שחש כלפיהם.
התוודעה שונרא לתיעובו הגדול של בעל הנוריות הכחולות לשעבר לשילוש המחונטרש, גמרה אומר בליבה זו שמופיעה בחד גדיא לפני הכלבא ואחרי הגדיא לראות הכצעקתו.
נכנסה לספריה, ניגשה מיד המעריצה של מאיה ערד למדף של האות מ׳.
הגיעה למדף של האות מ', פנתה המעריצה של הרמן קוך לתת המדף של התחילית מו'.
פשפשה בתת המדף של התחילית מו', התאכזבה קשות חברת סימניה לגלות שכל המוסו והמויס אזלו.
נפלה רוחה, פנתה זו שהמציאה את המילה 'עגלמלו' לעגלמלו.
מצאה בעגלמלו את הספר 'מחר', חטפה תיכף ומיד זו שכונתה מנהיגת ה-KKK את ספרו של הסופר הצרפתי פן מישהו אחר יחמוד לעצמו את יצירת המופת הזו.

עם מגוון הסיפורים הרומנטיים שלו, פונה הסופר שבצרפתית השם שלו מונה 200 אותיות ובעברית רק 8 אל קהל קוראות חובבות רומנטיקה סכרינית והפי אנד.
מתפרש על 333 עמודים, היה הספר גדוש בשטויות ובעל עלילה מפגרת.
קרובה לנטישה בגלל הרמה הכל כך ירודה שלו, נאבקה בעצמה בעלת הציור של החתול הכתום כדי להמשיך לקרוא את הספר.
ברגע שסיימה לקרוא את הספר, התחילה בעלת השפם המגרגרת לכתוב עליו את דעתה.
ברגע שרצתה לכתוב את רשמיה, חיפשה בעלת הזנב השרטנית מילים שיהלמו את הספר ואף יחבטו בו.
ברגע שהתחילה לכתוב את רשמיה, נאלצה הפשיסטית של מוישה זוכמיר לשכוח את רוב כללי התחביר הנכונים.
ברגע שסיימה לכתוב את רשמיה, הייתה צריכה חברת סימניה לעשות לעצמה reset כדי לחזור למוד של כתיבה נורמלית.


לא. לא השתבשתי ולא התעלגתי. גם לא התחרפנתי. טוב, אולי קצת.
פשוט התגיומתי. וגם התמוסוסתי. ניסיתי לכתוב כמו גיום מוסו.
כי כך הוא כותב. באמת. כך לפחות תרגמו אותו.

שלושה מאפיינים יש לכתיבתו:
1. משפטים בעלי מבנה תחבירי בלתי אפשרי.
2. שימוש חוזר ונשנה בביטוי 'ברגע ש...' כדי לספק תיאור של זמן.
3. איזכור בלתי פוסק ומתיש של עיסוקי/מאפייני/סימני הזיהוי של הדמויות.

רוצים דוגמאות? בבקשה.
הקריאה היא על אחריותכם בלבד. אם יאבדו לכם אי אלו איי-קיואים במהלך הקריאה, נא לפנות בטענות למוסו.

סעיף 1
שברירי כזכוכית, אסור לקחת את האושר כמובן מאליו, בייחוד מאחר שלעיתים קרובות הוא קצר כל כך. (עמ' 17)
מתנשא לגובה של כשלושים מטרים, היה עץ האשוח גדוש שבשבות חשמליות ושלל קישוטים. (עמ' 24)
בן שישים פלוס, בעל שיער אפור ווסט עור מעל טישרט עם דגל קובה, כרסו של הגבר בלטה מעל מכנסי ג'ינס דהויים מעוטרים בחגורה עבה. (עמ' 177)
עם מגוון המוצרים האורגניים הרחב שלה, פנתה החנות אל קהל לקוחות אמיד ואקולוגי למדי. שעות מעטות לפני ערב חג המולד נשמעו ברקע שירי חג, והמקום המה אנשים. (עמ' 265)
קצר רוח לאסוף את אשתו ממגרש החניה של בית החולים, חצה מתיו את העיר במהירות. (עמ' 310)
לבושה בטייטס שחורים ובמעיל עור, ניצלה אמה את ההלם של הרוסי כדי לפרוק אותו מנשקו. (עמ' 311)
קרובה להתמוטטות, היא הצליחה להמשיך לרוץ למרות הכאב העז שהתפשט בחזה. (עמ' 264)


סעיף 2
ברגע שמתיו יצא החוצה, הוא גלגל לעצמו סיגריה, הדליק אותה והתרחק במהירות מסיבר הול. (עמ' 12)
בסעיף זה תאלצו להסתפק בדוגמה אחת. יש גבול גם לסיבולת שלי. לכח הסבל, יש לומר.


סעיף 3
מי שקורא את הספר מבין ש:
אריקה סטיוארט היא נערה
אפריל היא בעלת גלריה
קייט היא רופאה
ניק פיץ' הוא איש עסקים
רומואלד הוא נער

ובכל זאת, הסופר לא נותן לקוראים את הקרדיט שנזכור,נבין ונפנים מי הוא מי ומה הוא מה. הנה כך:

מנסה לשווא למשוך את תשומת לבו, בלעה הנערה כל מילה שיצאה מפיו והינהנה לכל טענה. (עמ' 9)
בזמן שהתחבקו, חיפשה בעלת הגלריה מילות עידוד. (עמ' 67)
במרחק מטרים ספורים מהרופאה אמה נצמדה אליה. (עמ' 265)
הרופאה התיישבה בקצה השולחן על כיסא שגבר שמר לה כשהניח עליו את מעילו. (עמ' 265)
חייו של איש העסקים היו תלויים כעת במכונת ההנשמה המלאכותית שניצבה לצד מיטתו. (עמ' 304)
מיד אחר כך היא שאלה את הנער, 'היית רציני כשדיברת על תג השוטר? ' (עמ' 218)
המכונית עם הגג הנפתח של קייט חנתה לצד ההארלי דייווידסון. הרופאה יצאה ממנה ובחנה את המצב במבט קר. (עמ' 311)


רעה חולה נוספת של הספר היא הציטוטים. אינפלציטוטיזציה תפלצטוטים.
ציטוטים מופרזים, לא נחוצים ולא קשורים הם אחד הדברים שאני הכי סולדת מהם. מוסו בנדיבותו הרבה השביע את הסלידה שלי יתר על המידה וסיפק בידי הזדמנות לסלוד בכל פרק ופרק מחדש, יען כי כל פרק נפתח בציטוט, החל בוויליאם שייקספיר וגמור במרילין מונרו. כן, כן, שניהם, וגם רבים וטובים (מי יותר ומי פחות) מצוטטים אחר כבוד וברצינות תהומית בתחילת כל פרק בספר של מוסו.

לדידו של הסופר, ציטוטים מרובים מעידים על שני דברים:
1. אני רוצה שתראו כמה שאני חכם, ידען ורחב אופקים.
2. אני רוצה לשוות לספר שלי נופך אינטלקטואלי.

לדידי, ציטוטים מרובים מעידים בעיקר על שני דברים:
1. אני יודע לחפש ציטוטים באינטרנט.
2. אני רדוד, שטחי וסתמי ולכן ארפד את הספר הזבלוני שלי בציטוטים של שייקספיר וכאלה.


ועכשיו, הומאז' לאיש שכל זה לא היה קורה בלעדיו: מחשבות.

כשדמיינתי את מחשבות קורא על מסע הקניות של אמה לקראת הפגישה עם מתיו, שמפורט לפרטי פרטים, נקרעתי מצחוק. גם מה שהיא לבשה מצחיק לא פחות, ונגיע גם לזה. אבל כשהגיע שלב התסרוקת, שכלל חפיפה-צביעה-גזירה-חלוקה לשבילים-סירוק-משיכה-התרה ותיאור בלתי מתפשר של בניית הקונסטרוקציה הפריזורית באמצעות הכנסת הרולים בשערה, זה כבר היה טו מאץ'. אני אשכרה ראיתי את מחשבות מחפש את הסיכות האלה שמכניסים לתוך הרולים ודוקר את עצמו מרוב תסכול.

ואיך נראה הטוטאל לוק של אמה בסיומו של מסע הקניות? כמו אוסף המדליות של כל מי שעומדים על דוכן המנצחים.
חולצה חומה כהה עם רקמה בגוון נחושת
חצאית משי שחורה
מעיל ברוקד מבד משי עם רקמות זהב וכסף (2,700 דולר)
זוג נעלי עקב מעור ורדרד של בריאן אטיוד - עור פיתון מיושן בגווני סגול עם עקבים מבריקים מסחררים (1,500 דולר)

אינשאללה הפיתון יקום לתחייה ויכיש את בריאן אטיוד, את גיום מוסו ואם יישאר לו ארס אז גם את אמה - אבל היא בסך הכל דמות ספרותית (אם אפשר לקרוא לזה ספרות) אז לה זה לא יכאב מספיק.

הגרדרובה המתוארת לעיל ממחישה את רוחב לבו של הסופר שכבר הכין את ההוראות למלבישה של הסרט. הוא גם הכין את הליהוק כי ההיא דומה לשחקנית ההיא, והזו היא בול המפורסמת ההיא וההוא הוא שתי טיפות מים הידוען ההוא. הוא לא השאיר שום מקום לדמיון של הקוראים. הוא גם הכין את הלוקיישנים ברמת רזולוציה יותר גבוהה מהזום הכי גדול ש-google earth מסוגל לה.


פעם ב... אני משקיעה, ממש משקיעה בכתיבת ביקורות. וכשזה קורה אני מחטטת ונוברת וחופרת וחודרת ומפשפשת בארכיון ובדברי ימי סימניה ונכנסת לעובי הקורה כמו תולעת על סטרואידים כדי למצוא תימוכין וסימוכין וציטוטין ודוגמאין ומובאין למה שאני כותבת. בדרך כלל זה כדי להתחרע על ספר.
הפעם נכנסתי לעובי הקורה של מחשבות. הכנתי חידון קטן ואפילו חרזתי שיר.


משחקי מחשבות

1. איזה ציון נתן מחשבות לספר?
א. 2 כוכבים - ספר לא משהו.
ב. כוכב אחד – בזבוז של זמן.
ג. לא נתן כי לא נולד הציון הראוי לספר הזה.
ד. 5 כוכבים – ספר מעולה.

2. כמה ביקורות נכתבו על הספר?
א. 100
ב. 22
ג. אינספור
ד. 1 כולל זו

3. לכמה ביקורות הגיב מחשבות?
א. 100
ב. לכולן
ג. לאף אחת כי הוא לא ישחית זמנו על זבלונים
ד. 9

4. האם הוא נתן לייק לביקורת שהעניקה לספר 5 כוכבים?
1. כן.
2. לא.
3. או שכן או שלא.
4. נראה לכם?

5. איזו תגובה משורש ז.ב.ל לא נכתבה על ידי מחשבות?
א. לגמרי זבלון שחבל על הזמן.
ב. אפילו לא ספר טיסה. סתם זבלון.
ג. זבלון שצריך להשליך לסל וחסל.
ד. הספר הוא למעשה זבלון מוחלט.

6. איזו תגובה משורש מ.ט.ס לא נכתבה ע"י מחשבות?
א. אחלה ספר טיסה. מטיסים מהיד בגועל.
ב. אפילו לא ספר טיסה. סתם זבלון.
ג. צריך להטיס אותו מהיד עם כרטיס לכיוון אחד.
ד. מזכיר לי את החמקן. הוא צריך לחמוק מכל מדף שעליו נמצא.

7. איזו תגובה גנרית לא נכתבה ע"י מחשבות?
א. מומלץ בהחלט להימנע מספר ירוד זה. השחתת זמן.
ב. חומר גלם נהדר לקיפולי נייר.
ג. מוסו חזק?
ד. קלעת בול.

8. איזה מטוס לא הופיע בתגובותיו?
א. איירפורס 1
ב. אף 16
ג. חמקן
ד. טראמפ פורס 1

9. מה יהיה יחסו לביקורת זו?
א. יתעלם.
ב. יגיב אך לא ייתן לייק.
ג. ייתן לייק אך לא יגיב.
ד. יתלונן על איזכורו ללא קבלת רשות ויבקש תמלוגים.


מאחר והוצאות הספרים אוהבות לצטט סופרלטיבים שניתנו לספר גם אם הם נכתבו ע״י יו״ר ועדת קריאה של כיתה ד' 5 בעלון הבית הספרי הדו-חודשי של ויצ'יטה פריימרי סקול בתיז אל נבי, גם אני מרשה לעצמי לצטט פנינים של מבקרי סימניה.

הכתיבה סתמית ומאפיינת כותבים נטולי חוש כתיבה. (מחשבות)
ממש פגיעה באינטליגנציה. (עופרי)
אחד הספרים היותר מזעזעים והזויים שקראתי אי פעם. (הלוחש לסוסים)
קשה לי להבין או להאמין שבזבזתי כסף וזמן יקר על הספר המטופש הזה. (הלוחש לסוסים)
קראתי עד עמוד 135 ואז פשוט התחרפנתי. (הלוחש לסוסים)


אני מתחבטת כעת בשאלה לא פשוטה בכלל: האם לנסות לקרוא את ג'וג'ו מויס או קריסטין הרמל?
כן. כי יותר גרוע ממוסו לא יכול להיות.
לא. כי הבנט דה ג'ורג'י פלפל ספרד אינף?
זה מה שההשלמה האוטומטית באייפד כתבה כשניסיתי לכתוב בעברית את המשפט Haven't the Jewish people suffered enough?
כן, גם הוא התחרפן בגלל גיום מוסו.



תגובה שכתבתי פעם למחשבות.
לא הבנתי למה שמישהו יבנה מכונת זמן רק כדי לחזור לעבר ולהרוג את סבא שלו. אם הוא כזה אידיוט, ממילא לא יהיה לו השכל לבנות מכונת זמן. וגם לא הבנתי מה הקשר בין גיום מוסו לג'וג'ו מויס. זו אפילו לא אנגרמה, והתרשמתי שמוסו דווקא כתב עלילה מותחת ודי מעניינת. אז אם לא אהבת את הספר, הוא יתווסף מיד לרשימת הקריאה שלי. ואם גם אני לא אוהב את הספר, אני אמציא מכונת זמן ואחזור ליום הזה שבו קראתי את הביקורת של מחשבות על הספר, אבל אני לא ארצח אף אחד.

אז הנה, חזרתי. וגם אתם מוזמנים.
https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=88818



תודה למחשבות
פעם כשהייתי בסטימצקי והייתי צריכה לבחור את הספר השלישי ל-3 ב-99 (טפו. ספרים לא קונים במשקל וזה) כבר לקחתי ליד את 'קולו של המלאך' מאת גיום מוסו. אבל אז הדהדו לי בראש המילים האלמותיות של מחשבות: "זבלון." "להטיס מהיד בשאט נפש." "ספר טיסה." ולכן חיש מהר התפטרתי ממנו ולקחתי מחברת לרישום מתכונים. כן, מחשבות בהחלט היה קולו של המלאך במקרה זה. הוא בהחלט חסך לי כמה גרושים.

» ביקורות נוספות של שונרא החתול
» ביקורות נוספות על מחר