ביקורת ספרותית על תשע-עשרה דקות מאת ג'ודי פיקו
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 23 באוקטובר, 2016
ע"י לידור


ספר של 5 כוכבים שפשוט בכמה העמודים האחרונים שלו אכזב ובגדול.


הביקורת מכילה ספויילרים, אז דלגו אם לא קראתם את הספר.


בגדול, מהרגע הראשון אהבתי את הספר. סיפור העלילה כל כך נוגע ללב וההבנה עם קריאת הספר, לפחות מבחינתי, שלרצח לא חייב להיות רוצח יחיד מזוהה, אלא רוצחים רבים - החברה כולה.
בין לבין גם סיפורי המשנה מעניינים כל כך - מערכת היחסים של אלכס ובתה, כנ"ל מערכת היחסים של פיטר והוריו, בצל אחיו שנהרג, סיפור האהבה המתפתח של פטריק ואלכס, הדמות של ג'ורדן - שמבחינתי הייתה כתובה פשוט מצויין.
אבל לקראת הסוף פשוט הרגשתי זלזול בקורא.
כשכותבים ספר, או כשמפיקים סרט/סדרה והתכנון של היוצר הוא להפתיע את הקהל בתגלית יוצאת דופן - צריך לחשוב על זה שהתגלית צריכה להיות הגיונית לאורך כל הסיפור. לי זה פשוט לא היה נשמע הגיוני שג'וזי מצטיירת כאחת שבינה לבין עצמה די נהנית עם פיטר, אבל באיזשהו שלב בוחרת להתרחק ממנו ולבנות לעצמה את החיים המקובלים שהיא מצפה שיהיו לה. גם לאורך פרקי ההווה, אפשר לראות כמה שהיא לא מצליחה להשתחרר מהמוות של מאט, בן זוגה. היא מבקרת בבית קברות ומשקרת לאמה שהיא הולכת ללמד, היא מתקשה להתאושש גם אחרי חמישה חודשים - ושלא תבינו לא נכון, כל זה הגיוני עד הרגע שאתה מבין שהיא זאת שירתה במאט! הסופרת מחליטה להנחית עלינו את זה שברגע האמת (אם אפשר לקרוא לזה רגע האמת? אני מבין אם היא הייתה צורחת על מאט שהיא רוצה להיפרד כשהוא דחף את פיטר מהמדרגות או כשהוא הוריד לו את התחתונים מול כולם, אבל כשיש לך אקדח ביד?) היא בוחרת בצד של פיטר. לי זה פשוט נשמע לא הגיוני.

בכל אופן, אחלה ספר, קצת לא הגיוני לדעתי בסוף, אבל ממליץ בחום!
3 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



3 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ