ביקורת ספרותית על תשע-עשרה דקות מאת ג'ודי פיקו
ספר מעולה

---

לכל מי שנסחף עם "שומרת אחותי" ומי שבכה ב"הסכם"...

פיטר תלמיד כיתה י' בבית ספר תיכון בעיירה שקטה שנדמה כי שום דבר רע לעולם לא יקרה בה, קם בבוקר ומעמיס לתיקו 2 אקדחים ו2 רובי צייד. 19 דקות אח"כ הבלש פטריק וכל העיירה צריכים להתמודד עם זירת רצח של 10 בני נוער ועוד עשרות פצועים.
תמונות הירי בתיכונים נראות לנו מוכרות בזכות המקרים שהגיעו לכותרות וזעזעו את העולם, אך הסופרת מצליחה בצורה ייחודית רק לה לגרום לנו להבין שחיים זה לא לבן ושחור אלא ברובם הם עטופים בגוונים שונים של אפור. כשנפתח המשפט, והעלילה צוללת לתוך העבר ופורסת לפני הקורא את חייו של פיטר עד היום. אנו עדים לאכזריות שרק ילדים מסוגלים לה ואנחנו מתמלאים חמלה, למרות כל מה שהוא עשה... וכקוראים אנו גם מקווים, שהמושבעים ירחמו עליו כשיתנו את גזר דינם.
קשה לתאר את הספר מבלי להרוס לכם את חווית הקריאה, מבלי לדבר על גורם ההפתעה, שעדיין קיים בו למרות שכתיבתה של פיקו נהיית צפויה. לא לפחד מאורכו (589 עמודים!!!). אני יכולה להוסיף שזהו ספר חובה לכול הורה, כי הוא מלמד אותנו לראות דברים שאנו מסרבים לראות בילדינו; הוא מלמד אותנו לא להתמקד בחומריות אלא בעיקר, שזה המשפחה; והכי חשוב, הוא מדבר על סובלנות וקבלת השונה. ומצד שני זהו ספר חובה לכל בני הנוער, המקובלים והמקובלים פחות, בכדי שלא ישכחו שלכל התנהגות יש תוצאות; שלמרות שגיל ההתבגרות ותקופת התיכון נראות כמו תקופה שלעולם לא תיגמר, גם להן יש סוף; ושלהיות שונה זה בסדר, העיקר להיות בן אדם טוב.
הספר הנוכחי לא בבעלותי .
קריאה נעימה, לי

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על תשע-עשרה דקות