“עודד חפר "החופרת" הוא חוקר פרטי, בלש חובבן, שנקלע לחקירה שגדולה עליו בכמה מידות – פיענוח רצח של אחת מנשות העסקים החזקות והמוכרות בארץ.
הניסיון הבלשי של עודד מסתכם בחקירות צולבות שערך לחבריו, מימי נעוריו, ובזכות תכונה מנג'סת זו דבק בו הכינוי "חופרת".
החוקר פה הוא אנדרדוג, נוירוטי, חסר טקט, מחפיצן של גברים ונשים, ובגדול דמות היסטרית פרועה וחסרת עכבות. הוא יוצא לחקירה כשאף אחד לא מצפה ממנו לכלום, זה גם סיפור ההתבגרות הקטן שלו.
אהבתי את השימוש בניואנסים של הקהילה הגאה, שימוש ברפרנסים מתרבות הפופ הנישתית כמו "בנות הזהב", שימוש ב"חופרת" כדמות בעיקר בשעת כעס – קל לו לכעוס בלשון נקבה, אהבתי את השימוש במותגים עדכניים ואפיון הדמויות.

יש בספר ביקורות חברתיות ושאלה מוסרית וערכית, זה גם החלק שמשלים את הפאזל בנוגע לדמות הרוצח. חשדתי די מההתחלה ברוצח ובכל זאת הספר היה מותח ומרתק.

מאד אהבתי את החופרת, הספר הצחיק אותי ברמות, יכולה לדמיין סדרה בכיכובו של בן יוסיפוביץ' בתור החופרת.

היה כיף, מומלץ לימי חמסין דביקים”

“ספר סביר. עודד חפר המחשיב את עצמו לבלש חוקר רצח במשפחה עשירה. עודד מתייחס לעצמו בזכר או נקבה לסרוגין. די חוזר על עצמו לכל אורך הספר.
האם יצליח לפתור את הרצח אן שהיתה זו התאבדות.”

“מתקפה יחצנית שכזאת על ספר טיסה, שהגיעה לשיאה בראיון עם המחבר בכתבה בשבעה לילות אתמול, הדליקה לי את כל הפיוזים, כי הייתי בטוח שזה ספר מבית מדרשה של ידיעות ספרים. אחרת באמת שאי אפשר להבין איך מדור הספרים המתנשא של ידיעות אחרונות נותן במה מפרגנת כל כך לספר שכמעט כל מילה עליו מיותרת. אבל זה לא. אפשר להרגע. זה מגיע מהוצאת כתר. נייס על הפרגון ידיעות.
אז מה יש לנו פה? בלש הומו, שרגע מדבר בלשון זכר ובאותה נשימה עובר לדבר בלשון נקבה, שהחקירה הראשונה שנופלת עליו היא של ידוענית עשירה. לא אמין בעליל, אבל יאללה. למה להרוס. לחוקר שלנו אין ממש כישורי בלש, הוא פועל מהבטן, וכמובן הולך ומסבך את העניינים והחקירה, רק כדי לפתור את התעלומה שהקורא הסביר פתר הרבה לפניו. ניחא. גם בספרים של אורלי קראוס ורם אורן החשוד המידי מופיע כבר בהתחלה.
אבל נגיד ושרדנו את כל אלה, ומבלי להשמע הומופוב, יש לי בעיה עם הגיבור. בתור צופה מושבע של המירוץ למיליון, אני קצת מתחלחל בכל פעם שאוריאל וטום מדברים אחד לשני בלשון נקבה. כאילו אני מכיר בזכותם של אנשים לחיות את חייהם כרצונם, לדבר אל חבריהם בכל שפה שיבחרו בה, אבל בפריים טיים? כאילו מה יגידו הורים לילדיהם הצעירים שצופים בתכנית ומתקשים להבין למה גבר מדבר לגבר אחר בלשון נקבה?
והטרנד הזה, שכולל שיבושים של מילים, עיוותים וסיומות מוזרות חודר עכשיו גם לספרות. אז בסדר, זה לא אורלי קסטל בלום ובטח לא מאיר שלו, ועדיין צריך מילון או פרשנות או השד יודע מה כדי להבין את המחבר.
זה לא שיש לי בעיה עם גייז. באשמת חברתי תבדל"א קראתי את סדרת נגמר העוף אבל כל המאכלים טעימים של זיו כהן שגרמה לי להאמין שביקום שבו אנו חיים כל הגברים הם גייז בפוטנציה, ונשארתי בחיים כדי להוכיח לחברה שלי שאני סטרייט למהדרין, אבל בספר הזה, איך אגיד, נחצו יותר מדי קווים מרתיעים.
מי שקרא ביקורות קודמות שלי,יודע שאני חסיד של ספרי טיסה, מותחנים פשוטים ומחפש הומור. בספר הזה יש כביכול את כל המרכיבים שיגרמו לי לתת חמישה כוכבים כאילו מדובר במלון דן באילת. אבל לא. הוא אכן מצחיק לפרקים, אבל מדובר בהומור לא אינטיליגנטי, הוא מותח כמו הדחה של זייפן בשלב האודישנים של כוכב נולד, והוא טס במהירות של הצב מהפרסומת של ועדת הבחירות. תוסיפו לזה את הסרבול בקפיצות שבין זכר לנקבה כשהבלש מדבר, ותקבלו חפירה אחת גדולה, ממש כשמו של הבלש.
נ.ב.
אחרי שקראתי את הביקורת שכתבתי, נראה לי שהכי יצאתי חופרת.”

“אין סודות בחברה/יונתן שגיב
Your Secret Safe with Me/Yonatan Sagiv
עורכת: שירה חדד.
הוצאה: כתר ספרים, 2014.
302 עמ'


חיפשתם ספר מתח שונה שקורא תיגר על חוקי הז'אנר? זה הספר!!!

עודד חפר המכונה "החופרת", הכינוי שהוצמד לו עוד מימי התיכון.
עודד הוא הומו שמדבר בלשון נקבה, בן 35, יש לו פה מלוכלך, ביטחון עצמי מופרז וכישרון לדובב אנשים או לסחוט אותם. הניסיון היחידי שיש לו זה כתחקירן בערוץ החיים הטובים.

לעודד יש משרד חקירות, אך אין לו שום ניסיון בחקירות פרטיות. "אבל בזמנים קשים כאלו, חוקר פרטי עם משרד ריק ואפס לקוחות לא יכול להרשות לעצמו להיות בררן." (עמ' 7).

מירה טמיר היא הלקוחה הראשונה שלו.
מירה טמיר, כסף לא חסר לה, היא בת למשפחה עשירה, וכאשר הוריה נפטרו, אחותה סמדר טיפלה בה.
מירה מבקשת מעודד שיחקור את נסיבות מותה של אחותה בבית החולים, בה הייתה מטופלת בעקבות מחלת הסרטן.

ואם זה לא מספיק לעודד, עופר גנות מקציב לו 5 ימים לחקור מכיוון שיש לו תעודות מזויפות.
אם עודד יפשל, זה אומר שהוא יצטרך לעבור לגור בפתח תקווה אצל הוריו שכבר מזמן לא מממנים אותו, והוא, לא מסוגל להישאר בעבודה קבועה, וכן גם עושה לעופר בושות.

"כל אלו, עודד, היו תקריות מביכות – שלא להזכיר את הניסיון שלך לגייס כסף מההורים שלי בשביל הוצאה לאור של מדריך לזיהוי ולסיווג אסייתים." (עמ' 33).

עופר גנות, שירת בקרבי, עובד בבנק הפועלים וגר בכפר שמריהו. עודד הכיר אותו מהלימודים באוניברסיטה.

ויש את רב פקד ירון מלכה ממרחב ירקון. עודד וירון מכירים כבר מימי התיכון.
כדי להשיג את עזרתו כדי לפענח את המקרה הוא נאלץ לסחוט אותו.

"מילא עם אזיקים, אבל למה במושב האחורי של הניידת?" (עמ' 161).

"החופרת" הזכיר לי את הבלש קולומבו, אשר לא מרפה מהעניין, ומרבה לשאול שאלות, וכן את המכונית הישנה שהוא קורא לה "סייחה".

הכריכה אכן מושכת את העין, הספר כתוב מעולה ברמה שאי אפשר להניח את הספר מהיד, ולצחוק מדי פעם, המתח מורגש מעולה והשפה עכשווית.
כספר ביכורים ליונתן שגיב – שאפו גדול, מחכה לספר הבא.

אני אישית מקווה שהסופר יעשה מהדמות סדרה, כי אהבתי את "החופרת" וצריכים עוד ספרים כאלו.

הפרקים קצרים, ולכל פרק יש שם. תכינו את עצמכם לטוויסטים ולדמות, כי הספר שובר את כל הכללים הנורמלים.

קראתי ונהניתי מאוד מקריאתו, ספר מומלץ!!!

אז למה אתם מחכים?”