ביקורת ספרותית על תשע-עשרה דקות מאת ג'ודי פיקו
ספר בסדר

---

קודם כל, אני רוצה לציין שני דברים:
1. אני קצת מרגישה חלודה, גם בכתיבת ביקורות וגם בכתיבה באופן כללי.
2. זאת לא הביקורת המלאה, אני אערוך אותה כשיהיה לי זמן להכנס לאתר.
###
אז עברו שבועיים, כמעט שלושה, מאז הטיול השנתי. בגלל התעקשות של חברה טובה, מצאתי את עצמי נכנסת לספרייה שלא ביקרתי בה כמה חודשים טובים ומנסה לחפש את הספר המסוים שהיא המליצה לי עליו, אך ללא הצלחה (זאת ספרייה קטנה, אז גם ככה הסיכויים לא היו גבוהים). במקום זאת, החלטתי, אני כן אקח ספרים, כי אני עדיין במצב שבו לא מרשים לי לקנות ספרים חדשים. אחד מהספרים שלקחתי היה הספר הזה. לא הסתכלתי על התקציר כשאספתי אותו. לא היה לי מושג על מה הוא, עד שפתחתי אותו ביום השני בטיול כשהגענו לחניון, כשעדיין היה אור יום נדיב, והתחלתי לקרוא על הסלע. לא ציפיתי לזה כשפתחתי את הספר. לא ציפיתי לכך שזה יהיה ספר על ירי בבית ספר, מכל הנושאים שבעולם שאפשר לכתוב עליהם, זה הספר שבחרתי לטיול השנתי. כל הספר נע בין יום הירי, כמה חודשים לפני או אחרי, לפני הירי ובמהלך המשפט, וקצת מוכנס בספר ציר זמן של שנים לפני שהכל התחיל. לפי דעתי, הספר כבר נפתח בנושא מעניין: ירי בבית הספר. אני חושבת שבכל פעם שמקרה כזה קורה, בעיקר בארצות הברית (כי בואו נודה בזה, כמה מקרים של ירי בבית הספר יש מחוץ לארצות הברית, ארץ שחלקה מתנגד לנשיאת נשק וחלקה השני תומך בזה בחריצות), יש מה לכתוב על זה, לחשוב, להסיק מסקנות, לחקור, לדבר, לשאול. כל הדמויות בספר הצליחו לעניין אותי, אך לא התחברתי לאף אחת מהן. זאת לפי דעתי נקודת החולשה הראשונה בספר. למרות שלא חייבים להתחבר לדמויות כשקוראים ספר, לפעמים זה אחד הקריטריונים שהופכים ספר לטוב. הציר זמן שבו נעה עליה העלילה, הייתה עוד נקודת חולשה מבחינתי, לפחות לרגעים, כי למרות התאריכים, לפעמים עדיין היה לי קשה לעקוב, אולי גם בגלל נקודות המבט של הדמויות שהתחלפו. היה מעניין לראות מה כל דמות חושבת על המקרה, איך היא לוקחת אותו לעצמה, איך היא מתמודדת איתו בעיירה קטנה ושקטה כמו סטרלינג שכולם מכירים זה את זה.
עוד נקודת חולשה ענקית מבחינתי הייה אורך הספר והפרקים האחרונים. כן, אומנם היה טוויסט בעלילה, אך הוא הרגיש מיותר לחלוטין.
בזמן שקראתי את הספר עלו בי מחשבות על התקופה האישית שלי בחיים,עכשיו, ולפני כמה שנים. כמה השתנתי, וכמה שלא. קצת כמו הדמויות המתבגרות בספר.
עלו גם מחשבות על הסביבה שלי, הכיתה, והלאה מזה. הספר הזה גרם לי להבין בצורה הרבה יותר חזקה איך העצמי מושפע מהסביבה שלו. זה לכן חשוב שתהיה, לא משנה מי אתם, סביבה שטוב לכם. כן, מותר שיהיה קשיים, אתגרים, וגם רוע. השאלה היא איך בני האדם מנווטים את עצמם בסביבה שלהם, איך הם צומחים בעזרת או נגד מה שקורה סביבם.

» ביקורות נוספות של Readers gonna read
» ביקורות נוספות על תשע-עשרה דקות