שני הדברים שלא הבנת מתקשרים לאותו התחום.
לקראת סיום הספר, בפלישה הגדולה של המורדים לקפיטול, היה את הקטע בו אחותה של קטניס מתה על ידי מצנחים שהונחתו מרחפות של הקפיטול.
ראשית פוצצו חלק מהמצנחים ילדים של הקפיטול שהיו כלואים במין כלוב (הקטע הזה היה לא ברור ממש) ואז כאשר באו המרפאים המורדים ממחוז 13 שפרים היא אחת מהם, אז התפוצצו שוב המצנחים שלא התפוצצו קודם לכן.
האירוע הזה הוביל לשני הדברים:

- לאחר שקטניס דיברה עם סנואו בגינת הפרחים בקפיטול היא גילתה שעל אף שהיו הרחפות של הקפיטול, היו אלו המורדים ששלטו בהם. לייתר דיוק - קוין. היא הבינה שקוין לא היססה לפגוע בילדים, אבל יותר גרוע: היא הבינה שקוין החליטה לפגוע במורדים באופן ישיר רק כדי להשיג את המטרה שלה. אבל מה שגרם לה באמת להתלקח, שמשמעות הדברים היא שקוין היא זו שהרגה את אחותה.
היא הבינה שהנשיאות והכוח עלו לה לראש, שהיא חסרת רגישות או אנושיות ושלא באמת אכפת לה כל כך מחיי אדם. כל המחשבות האלו התחזקו גם כאשר היא הציעה לערוך משחקי רעב לילדי הקפיטול. קטניס חשבה על הטראומה שהיא עברה, וראתה כמה קל לחרוץ גורל מר כמו שלה לנערים אחרים.
כל אלו הובילו אותה לירות בקוין במקום בסנואו. במהלך הספרים קטניס הרגישה בפעמים רבות מין שנאה לסנואו ספציפית ורצון להרוג אותו, ורק אותו, כי "הוא סנואו, והוא רשע, והוא איום, והוא הצרות של כולם בחיים", ועל אף שכל זה קשור להרג זו עדיין הייתה דעה ילדותית למדיי.
ברגע שהיא הרגה את קוין, היא הבינה סוף סוף שהמאבק הוא נגד בעלי הכוח, נגד כל "תרבות" הקפיטול. אני, באופן אישי, חושב שזה היה סיום גאוני הרבה יותר ממנה הורגת את סנואו, ואני מעריך אותו מאוד.

- לגבי העניין עם גייל, כפי שאמרתי הוא גם קשור לאירוע. במהלך כל הטרילוגיה קטניס מספרת לנו שוב ושוב כמה גייל טוב במלכודות, בבניית מלכודות. כמה הוא מדויק, ואיזה כישרון יש לו לזה. בערך באמצע(?) הספר השלישי גייל וביטי מתכננים יחד מלכודת מתוחכמת יותר אשר מתבססת על העיקרון שגייל המציא, שמישהו מתקרב למלכודת היא פועלת, וכשהאחרים באים לעזור, היא פועלת בשנית ומחסלת את כל החבורה, מט.
אחרי שקטניס מבינה שקוין היא זו שהרגה את אחותה והפילה את מלכודת המצנחים ושכל זה היה מטעם המורדים, היא מבינה גם שהמלכודת היא המלכודת שבנו גייל וביטי.
וקטניס לא מסוגלת לסבול את המחשבה הזו, לא יכולה לחיות עם מישהו שכל פעם שהיא תסתכל עליו הוא יזכיר לה את המוות של אחותה. היא יודעת שלעולם יהיה לה בלב זעם עליו, על אף שזו בכלל לא אשמתו. היא תדע שהוא קשור לזה, ולא תוכל לחיות איתו.
בנוסף היא גם אומרת שגייל להוט מידי, ושיש בו אש של קרב ומלחמה. והיא לא צריכה אחת כזו. היא עברה מספיק. היא צריכה מישהו שיודע מה עבר עליה, שיזדהה איתה, שיצייר פרחים בידיים עדינות כאלה. פיטה.
גייל לא יתחנן לקטניס לתמיד. קטניס היא לא כל חייו כמו פיטה, והוא לא אוהב אותה אהבה נאמנה כמו של פיטה. הוא נראה טוב, הרבה בנות מאז ומעולם רצו אותו, הוא מוצלח והוא במעמד בכיר. אז הוא הולך למחוז 2, הוא עובד בתפקיד טוב, והוא מוצא לו עוד אחת מני רבים שאיתה הוא יחיה.


רק דבר אחרון לגבי הסיוטים.
הספרים האלה יכולים לזעזע אותך מכל בחינה אפשרית. כמו שאמרת קטניס איבדה אנשים רבים. היא חוותה המון קושי, בצורה שאי אפשר לעכל. היא עברה שני משחקי רעב והנהיגה מרד שלם.
סיוטים לא נעלמים. היה לה אותם, יש לה אותם, ויהיה לה אותם עד מותה.
לטעמי סוף הספר דווקא מסמל אופטימיות.
יש דרך לנצח את הסיוטים, יש דרך לנצח את המשחקים - והיא עשתה את זה, עושה את זה.

חג שמח:)

ואוו כל כך נכון אבל כתבת בצורה כל כך עדינה שמישהו יסביר לי למה היא הרגה את פיניק את פרים
ואמא שלה לא נפגשת איתה למה הרגו כמעט את כולם
אני עצבני למות
שתלך לעזעל הסופרת הזאת
שלוש כוכבים זה הרבה יותר מידי