ביקורת ספרותית על אור בין האוקיינוסים מאת מ.ל. סטדמן
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 16 באוקטובר, 2016
ע"י פלפלית צהובה


איך מתחילים? אולי אגיד זאת בפשטות- הספר בין הטובים שקראתי.
במרכז הספר עומדים זוג הגרים באי וכמהים לילד אך לרוע מזלם הם חווים מספר הפלות.
כאשר מגיעה סירת משוטים לאי ובה תינוקת רכה הם מחליטים לכופף את הכללים, לאמצה ולספר למכריהם כי מדובר בילדתם.
בהמשך הזוג מגלה למי הילדה אכן שייכת וכאן העלילה מקבלת תפנית והיא נעה קדימה במהירות.
הספר והסוגייה אותה הוא מעלה, מביאים עמם דילמות מוסריות קשות איתם מתמודד גיבור הסיפור שלא נחסכות גם מהקורא.
בתור אישה שטרם ילדה, מצאתי את עצמי מגלה אמפתיה לכל צדדי הסיפור: לזוג ולאם "השכולה" כאחד. בעת הקריאה הייתה תחושה של טלטלה, מחד, ישנו קו היגיון בהיר וחד- מעין תחושה שמאוד ברור מה צריך ונכון לעשות. מאידך, חשתי חמלה והבנה מאיזה מקום הזוג הזה פעל. לאורך כל הסיפור נפשי התנדנדה במחשבה של "מה אני הייתי עושה אם הייתי בנעליהם של הזוג" ובכל רגע נתון התבחטתי בין ההחלטה המוסרית לרגשית, וגם אני התקשיתי לקבוע עמדה. לאורך הספר, לצד תחושותיי כלפי הזוג והילדה, יכולתי לחוש, כמעט על בשרי, את כאבה של האם שעולמה חרב עליה מאז היעלמות בתה.

את הספר גמעתי כמעט ביום אך לאחר שנרדמתי קמתי מוקדם בבוקר למחרת (0600) כדי להשלים את הספר עד תומו.

הספר מדהים, מטלטל ומעלה שאלות קשות עם תשובות ברורות ורגשות מתעתעים.

מומלץ מאוד מאוד מאוד!
8 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
קארן (לפני 9 שנים)
ביקורת טובה לספר טוב
תמי (לפני 9 שנים)
אכן ספר מקסים ומרתק.
-^^- (לפני 9 שנים)
לא,מחשבות,אל תאמר את זה, תן צ'אנס שני :(
מורי (לפני 9 שנים)
התחלתי לקרוא, כמעט נרדמתי ונטשתי. קלישאה.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ