ביקורת ספרותית על אות מאבשלום - רומן מאת נאוה מקמל-עתיר
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 13 באוקטובר, 2016
ע"י מוּמוּ


מאז ומתמיד הייתה לי זיקה מיוחדת לנושא של ניל"י. כבר מגיל צעיר ידעתי מי הם שרה אהרונסון, יוסף לישנסקי, נעמן בלקינד, אבשלום פיינברג. אפשר להגיד שהם היו גיבורי הילדות שלי. ויותר מזה, היה לי מאוד ברור שכולם יודעים מי הם. הרי הם שינו משהו כל כך משמעותי בהיסטוריה, לא יכול להיות שיש אנשים שאפילו את שמותיהם לא מכירים.
והנה השנה קיבלנו עבודה בהיסטוריה על "משברי המודרנה בארץ ישראל - תקופת השלטון העות'מני". ברגע שקיבלנו את הנושא אספתי כמה חברות והרגשתי שפה זה איזור הנוחות שלי, לעומת נושאים אחרים בחומר. פה אני מכירה את הנושא והדמויות, מכירה סיפורים עליהן, איך הן מגיבות לכל מיני מצבים..
והנה, אני יושבת עם חברותיי לעבודה ואנחנו מתחילות לחקור ואני בהתלהבות מראה להן תמונות: שרה ורבקה, נעמן ויוסף (תלויים), אבשלום אהוב הבנות.. למשך כמה רגעים הן בוהות בי ואז אוזרות אומץ ושואלות מי אלה. מבחינתי זה היה הלם מטורף. "איך יכול להיות שאתן לא יודעות מי זאת משפחת אהרונסון? לא מכירות את שרה גיבורת ניל"י? נעמן בלקינד, אבשלום פיינברג, אלכס, אהרון, יוסף?" שאלתי בתדהמה, והן רק משכו כתפיים וביקשו שנמשיך.

ואז, בשבוע שעבר שוב הערתי לחניכה שלי. הכלל שלנו בפעולות הוא שעדיף לא להביא פלאפון, אבל מי שכן מביאה - שמה אותו בצד או מכבה אותו. כלומר, אין מצב לגעת בו באמצע הפעולה. הפלאפון של אותה חניכה, שוב, הצטרף לפעולה. אותה הילדה הייתה בסדר גמור - היא כיבתה אותו והניחה בצד, אבל שאר הבנות הציצו בו כל רגע - בדקו סרטונים, הצטלמו, נכנסו לוואטסאפ.
מי אני מול הפלאפון?
מי אני מול העולם המתפתח, הלובש צורות חדשות כל הזמן?
אני עוד סתם אחת מול הטכנולוגיה.
ולמה לעזאזל שסיפורים מהעבר - מרתקים ככל שיהיו - יעניינו את החניכות המדהימות שלי, כשיש להן מולן הווה בועט שמתחדש בכל רגע נתון?!
זה הבהיר לי משהו - בדור כזה, בו הכל מתרכז בטכנולוגיה והכל מתחדש כל הזמן, חייבים ללמד את ההיסטוריה שלנו - של עם ישראל. חייבים שכל איש וכל ילדה ידעו מי אלה האנשים שעליהם אנחנו בונים את המדינה והעם, מי אלה שהקריבו את חייהם בשבילנו. אם לא אנחנו, אלה שעוד מכירים את הסיפורים, לא נעביר אותם הלאה לדור הצעיר יותר, הם יישכחו מהלב. הדור הבא יגדל ללא ידע. שמות ומושגים כמו חנה סנש, יאיר-אברהם שטרן, ניל"י, המחתרות, המנדט הבריטי, עות'מנים - לא יאמרו להם כלום. אם אנחנו לא נעביר את ההיסטוריה לדור הבא, היא לא תישאר. ועלינו לעשות זאת בצורה מעניינת, כדי שהם באמת יקשיבו, ילמדו ויפנימו.

~~~

אילו היה בידי מחולל זמן, שעון שיכול להפוך את כיוון מחוגיו ולחוג אחורה, שעון חול שיכולים גרגיריו להישאב כלפי מעלה - הייתי עוצרת את הזמן, מקפיאה אותו לפני סוף הסיפור.
כבר יומיים שאני שקועה בעולם אחר משלי, יומיים שאני חיה בהיסטוריה. יומיים שאני לועגת לקצינים תורכים ומקווה שהספינה האנגלית תגיע כבר וכל יום מחדש היא לא באה. ואני מתפללת - וכלום לא קורה. וכשאני חוזרת אל אבשלום ושרה, יוסף ורבקה, נעמן ופאני - אני מרגישה אמיצה פתאום. לקום ולחתור נגד המשטר האכזר זה מעשה שלא כל אחד יעשה. ואכן, אבשלום לפחות, באמת מוצג כדמות מדהימה מעין כמוה, כמעט בלתי אנושית. עוד בעודו צעיר, כולם מנבאים לו גדולות. כולם מאמינים שהוא "מבורך" על ידי האל.
אבל על המחתרת כמעט לא מסופר, וזה קצת מעצבן. כי זה נכון שהספר מספר את סיפור חייה של דמות אחת במחתרת, אבל אבשלום היה אחת מהדמויות הכי מרכזיות במחתרת! איך אפשר לספר את סיפור חייו ולהותיר את המחתרת כל כך בשוליים?
ניל"י מצטיירת פה כמחתרת שלא עשתה כלום, חיכתה לספינה כשזאת לא באה. איכשהו התורכים תופסים ומענים אותם - כביכול על כלום. מרוב התמקדות באבשלום קצת שכחנו את המחתרת מאחור.
~~~

"סוניה יקרה,
אומרת את שהיית רוצה לערוך טיול בשוויצריה. קל להבין רצון זה. אולם עליי להודות לפנייך, יקירתי, שסבור אנוכי ברצינות כי שוויצריה רכשה לעצמה מעט שלא כדין (או שהעולם הגזים) את תהילת יופייה. אם לדון לפי המראות שראיתי ובפרט תוך כדי מחשבה על מה שהוסיפה כאן יד האדם לטבע, הרי לבטח פלשתינה נאה יותר בעיני חובבי הטבע האמיתי. נופים אלה... הצוקים הגדולים המטפסים לעננים, מפלי המים הנופלים משחקים, יערות האשוחים הירוקים כהים, על רקע הלובן האחיד והמסחרר של הקרח, מראות נהדרים הם אלה והם הטביעו בי את רישומם. אולם מחנק חשתי למראיהם... גדולתם נושאת אופי קודר, זהו טבע דומם. כמה מבכר אני פינות מסוימות אצלנו, פשוטות ויפות ונוגעות אל הלב בפשטותן. בפינות אלו הכול בי היה שר את שמחת החיים. האמיני לי כי ביום קיץ, פרדסיה של יפו וגוני ירקותם המתמזגים בזהב התפוזים, בכחול הים ובתכלת השמים שמעל, מדברים אל נשמתי יותר מכל ההרים מכוסי הקרח... יודעת את שבדברים אלה שופט אני כאמן ולא כלאומני, ויודעת את שכן אנוכי.
שלך,
אבשלום."

במהלך הקריאה גם עלתה בי משאלה: הלוואי שהייתי יכולה לאהוב את הארץ כמו שהחבר'ה האלה אהבו אותה. להקריב בשבילה הכל, לטייל בשביליה, להכיר אותה ככף ידי, לאהוב אותה באמת ובתמים על כל חסרונותיה ויתרונותיה.

הספר מומלץ בפני עצמו, באמת ספר יפהפה, אבל מי שרוצה לקרוא על המחתרת - שיחפש ספר אחר:)
קרדיט לריצ'י שעברה איתי את המסע הארוך והמפרך הזה ובזכותה לא הייתי מי שאני, ובזכותה הגעתי עד הלום וכו' וכו'.. סתם. אבל תודה יקירה^^
17 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
מוּמוּ (לפני שנה ו-9 חודשים)
אני אענה לפי הסדר -
ריצ'י, את בכל זאת סבתא שלי XD
בייק, גם אני חושבת, גם אני.
לי יניני, תודה.
פרס, תודה:)
רועי, אני לא מחפשת לי.. אבל תודה ^^
גלית, כמובן שזה צריך קודם לעניין אותי ואז שאני אספר בצורה מעניינת! זה גם מה שאני עושה.. או משתדלת לעשות.
רץ, תודה רבה רבה על המילים החמות:)
רץ (לפני שנה ו-10 חודשים)
ממו את כותבת יפה, וכל כך יפה בעיני האופן שבו את אוהבת היסטוריה, והאופן שאת מעמתת אותה מול מציאות הניידים. כל כך מרגש שאת מדריכה המתמודדת עם אתגרי ההווה בכדי לשנות מציאות. נילי הוא סיפור מרשים, הדמיות שלו גדולות מהחיים, יכולת הביטוי של אבשלום נפלאה בעיני, אלף נשיקות לך אהובתי, הטרגדיה הגדולה של שרה ואבשלום כל כך מהדהדת, אך הספר, לצערי לא משהו.
גלית (לפני שנה ו-10 חודשים)
גם אני " גדלתי " על הסיפורים הללו מי לא קרא את שרה גיבורת ניל"י?
באיזו נסיעה לצפון מבקרים ביד אבשלום ואבא מספר על נפילתו ועל דקל אבשלום ,ואחכ גרים בפתחה ורואים את הדקל עצמו ( כלומר לא את עצמו אלא את התחליף כי הרי המקורי נמצא על קברו בהר הרצל) ולצומת קוראים צומת אבשלום ולביס קוראים בי"ס אבשלום ואחרי הפינוי יש מרכז אבשלום.
ואיך יתכן שילדים אחרים לא מכירים?
זה לא כל כך עניין של דור אלא של מה שאנחנו מעבירים,של איך מספרים ,של תרבות של חברה.
אין לי ספק שהחניכות שלך ירותקו לסיפור של הדקל שצמח מגלעינים בכיס. מסיפור על סימני קוד בעזרת כביסה.על שרה על איך הערימה על התורכים וברחה מעינויים.
אני יודעת ( היום תקצרתי את האודיסאה לבת עשר שרצתה לדעת מה זה סירנה) שילדים מתענינים אם מספרים מעניין. רק צריך שאת תתעניני בעצמך- פה אין בעיה- כלומר אם זה מלהיב אותך גם הם יתלהבו
ד.א גם יאיר הקסים אותי ,( תודה לגלילה רון פדר) סמינר שלם עשיתי עליו,
רועי (לפני שנה ו-10 חודשים)
אהבתי :)
אם את מעוניינת בספרים שמתמקדים במחתרת תעשי סיבוב בדף שלי יש שם כמה
Command (לפני שנה ו-10 חודשים)
גם אני, כמוך, גדלתי על ניל"י והמחתרות, אבל אני יכול להבין למה אחרים לא.
כתבת יפה ונכון.
לי יניני (לפני שנה ו-10 חודשים)
סקירה יפה. מאוד אהבתי את הספר וזו לדעתי אחת התקופות המעניינות. תודה וחג שמח
האופה בתלתלים (לפני שנה ו-10 חודשים)
מקסימה.
כתבת נהדר :)
(וסליחה, אבל חברות שלך קצת הגזימו עם חוסר הידע)
(אני חושבת)
ריצ' רצ' (לפני שנה ו-10 חודשים)
יא אשכרה כתבת לי קרדיטט אני מפורסמתתתת
מוּמוּ (לפני שנה ו-10 חודשים)
רוב תודות~ שכחתי לכתוב לך קרדיט! שנייה
ריצ' רצ' (לפני שנה ו-10 חודשים)
בסוף יצא מעולה (:





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ