ביקורת ספרותית על אחד ועוד אחד - פרוזה # מאת ג'וג'ו מויס
ספר מעולה

---

שני דברים לפני תחילת הביקורת;
1 - 'מחשבות', אני יודעת שתיקח את ההזדמנות להנות לקרוא לספר הזה 'רומן למשרתות', באירוניה הנחמדה שהספר עוסק במנקה, אז, שוש.
2 - לאותן קוראים שהפריע להם שאני כתבתי 'חרא' בביקורת קודם, פשוט תצאו, מזו אתן לא תהנו.

והאזהרה הרגילה, ספויילרים, כמה קללות, ושיט.
תיקראו אחרי ארבעת הכוכביות.

***

אוקיי, ואו.
פשוט ואו.
לחא ציפיתי שהספר יהיה עד כדי כך כתוב טוב, ובכלל העלילה עצמה.
כן, זה נשמע קלישיאטי שאישה שהיא,אם יחידנית מסובכת וענייה עם שני ילדים שהיא מנסה להחזיק אותם בחיים עם שכר מינימום, 'ניצלת' על ידי בחור עשיר.
אבל.
ויש פה אבל ענקי.
העלילה לא הולכת איך שבעצם איזה בחור עשיר והייטקי מתאהב במקרה במנקה שלו שהיא ענייה, מתחתן איתה, נותן לה כסף והיא והמשפחה שלה חיים באושר ועושר.

לא. בולשיט. פשוט לא.
ויש כמה סיבות;
1 - העובדה שהיא הייתה המנקה שלו לא ממש השפיע, ז"א, כן, זה השפיע על העלילה, אבל הוא לא התאהב בדרך שבה היא שואבת אבק
2 - הבחור עומד לדין. ישאר בלי פרוטה, עבודה, ובית, ויהיה בכלא.
3 - הבן החורג שלה, שהוא הבן של בעלה לשעבר ואישה נרקומנית, מוכה כמה וכמה פעמים, ושיימינג רגיל באינטרנט, כי... העולם אזכר
4 - בת ביולוגית סופר חכמה, אבל הבעיה שאין לה אפילו פרוטה מספיק כדי לשלם על בית ספר שיעמוד בחוכמה שלה
5 - בעל, מאוד, מאוד, נוראי שלא משלם לה מזונות, כי היא חושבת שהוא משתקם מהדיכאון

עם זאת האישה איך שהוא הצליחה להשאר אופטימית למרות שהחיים שלה מסריחים יותר ממיצי הזבל.

וכפי שטענו בתקציר, הילדה צריכה להגיע לסקוטלנד לאולימפידה כדי לזכות בסכום כספי שיספיק לשלם על הבית ספר היוקרתי לילדה.

אבל האם לא זכרה שהיא נוהגת בגרוטאה, בלי ביטוח, עם רישיון פג, ומכונית שחצי מימנה לא עובד, כשהיא עצמה לא נהגת טובה.

ואז, אד, עושה משהו טוב אחד בחיים שלו, שהביא לו חזרה טובה בהמשך חייו, ומציע שהוא זה שיסיע אותם.

אני לא מתכוונת לפרט על כל העלילה הארוכה בנסיעות והשיחות וההכרויות, אבל זה נגמר בזה שהילדה מפסידה באולימפידה ולא הצליחה בכלום, ויוצאת בוכה וחסרת כוחות לכלום, אז ג'ס מבקשת מאד שיסיע אותם לבית של אימו של בעלה, מרטי, כי הוא חיי עם אימו, מאחר שאין לו כסף והוא משתקם, ואד הסכים.
ומפה התחרטטתי שקראתי את הספר באמצע הלילה, ב-12.

עד כמה שאני בעצמי שונאת להשתמש בקללה הזו, אבל זה הדבר היחיד שרץ לי בראש כשניסיתי לשם את הספר בצד ולהרדם.
חתיכת בן זונה.
מרטי הבן זונה היה חיי בדירה מפוארת, עם אישה ושני ילדים.
הוא עזב את אימא שלו 9 חודשים אחרי שעבר אליה, ומאז חיי עם אישה עשירה, בית מפואר, מכונית יקרה, כשלילדים מצד הבחורה העשירה יש ג'קטים שעולים יותר מ-3 משכורות של ג'ס.

זה פשוט כל כך זעזעה אותי ועצבן שלמשך רבע שעה שניסיתי להרדם פשוט הייתי עצבנית מהמחשבה של זה, וכל הזמן הדבר היחיד שעבר לי בראש עד כמה הוא בן זונה.

ושאף אחד לא ינסה לומר לי שזה בסך הכל ספר, וזה לא אמיתי.
טוב, אני מאמינה שבול שיט כזה קורה. האימא נשארת לטפל גם בבן החורג והלא רצוי שלו, ובבת הביולוגית שלה, כשהאימא הנרקומנית של הבן הייתה זורקת לה על החלונות בקבוקי זכוכית, כשהיו מכים אותו ברחובות, כלא היה לה כסף לשלם לבית ספר טוב לבת המחוננת שלה, וכשהיא הייתה צריכה להתלבט מה חשוב יותר, מים, חשמל או דירה.
הבן זונה הזה שיקר לה למשך 15 חודשים ולא שלח לה גרוש, בזמן שהיא חושבת שהוא מסכן, ושהוא צריך את הזמן שלו להרגע, כשהיא זו שטיפלה בילדים שלו, שבעיניו לא היו רצויים.

אני לא מופתעת מאיך שהיא התפרעה אחרי שהיא הבינה את זה. היא צרחה ובכתה ובעטה לו במכונית(עם כפכפים)
ומה הדבר הזה עושה, טוען שהיא משוגעת ושהיא הורסת לו את המכונית.

טוב אחי פאקינג החרבתה לה שנתיים של חופשיות ושקט נפשי ואתה מתלונן על מכונית שלא שלך?

ואז הילדה שלה מבקשת להשאר אצלו ללילה, והבן החורג אמר שהוא גם מצטרף, כדי לשמור עליה.

ואז החרדה הרגילה של כל אם במצב הזה, וציפיתי שזה יבוא.
היא פחדה שהילדים ירצו להשאר איתו.

זה נפטר בסופו של דבר, ועוד דברים נפטרו.
אד רק קיבל קנס, כן, קנס ענקי, שגרם לו לאבד את כל כספו והכל חוץ מדירה קטנה ומכונית צפופה מיד שלוש.
הריב האילם בין ג'ס לאד נפטרו, ו... סוף טוב היה, אני מניחה.
כל אחד והשעה שלו.

*****

אז, עד כמה שהרוב היה תגובה זועמת, אבל אני נהנתי מהספר. מאוד אפילו.
היה לי ממש קשה להתנתק מימנו, רציתי להמשיך לקרוא בלילה, והיום בזמן שהמורות העירו הערות, או שיעורים שלא חשובים(תושבע, הרצאה על מועצת תלמידים)וזה היה בלתי נסבל בשבילי להפסיק לקרוא.
אני חייבת לומר שנראה לי הספר הזה טוב יותר מ'ללכת בדרכך', אבל אולי בגלל שכולם נשארו פה בחיים.

אז, כן, אני ממליצה אותו לכולם, במיוחד בעובדה שכל הדמויות מצאו חן בעיניי(טוב, העיקריות לפחות...), העלילה זרמה, הכתיבה הייתה מושכת, ולא רציתי לנתק את העיניים מהספר.

» ביקורות נוספות של Drunk Reader
» ביקורות נוספות על אחד ועוד אחד - פרוזה #