ביקורת ספרותית על אחד ועוד אחד - פרוזה # מאת ג'וג'ו מויס
ספר מעולה

---

האמת? אני מפחדת לכתוב סקירה על הספר הזה. אני מפחדת ששום דבר שאגיד לא יצליח לתאר בצורה טובה מספיק את הספר המדהים הזה.
הגעתי אליו בלי ציפיות בכלל, ואין לי מילים לתאר כמה שהוא פשוט היה טוב, אבל אני אנסה.
מכירים את זה, שאתם מפסיקים לקרוא את הספר כדי לחבק אותו?
מכירים את זה, שרק מלהסתכל על הכריכה שלו אתם מחייכים, כי היא שואבת אותכם לתוכו?
מכירים את זה, שאתם כל היום פשוט חושבים על הספר, וחופרים לכל הסובבים אותך על הרפרנסים ממנו?
אז זה, חלק קטן ממה שחוויתי ממנו.
דמיינו לעצמכם, רכב, שתי ילדים מוזרים, האחד ניקי, בנה החורג של ג'ס מהגרוש שלה והאקסית שלו שעזב אותו ואת שאר המשפחה. ילד פריק ו"גותי" ששם איליינר וחוטף מכות בשכונה בעקבות כך, מתקשה להביע רגשות ומכונס בעצמו והשנייה טנזי, ילדה שחיה ונושמת מתמטיקה, נורמן כלב ענקי, שמן ומרייר, ג'ס, אישה ששורדת ואד, גבר שהסתבך עד מעל הראש.
"זהו סיפורה של משפחה שלא התאימה. ילדה קטנה וקצת חנונית שאהבה מתמטיקה יותר מאיפור. וילד שאהב איפור ולא התאים לשום שבט."
ברכב הזה הם יוצאים למסע פיזי על מנת להביא את טנזי לתחרות מתמטיקה אשר מבטיחה לה הזדמנות של פעם בחיים, אד מתנדב להסיע את המשפחה הכאוטית הזו לתחרות. בנוסף למסע הפיזי כל אחד מהם עובר מסע נפשי. כל דמות מתפתחת ועוברת שינויים, כל אחד שם מגלה את עצמו כבן אדם נפרד, וכחלק מהמשפחה הזו.
הספר כתוב בגוף שלישי, אבל כל פרק מתמקד בדמות אחרת, וכל דמות הרגישה כל כך אמיתית. הספר נכתב ביד אומן. ג'וג'ו שהצליחה לכתוב כל דמות כל כך מדויק. ילדה, נער, גבר ואישה, וכל אחד מהם הרגיש לי כל כך מציאותי ואנושי.
אין דמות שלא אהבתי ואין שורה שבה השתעממתי, ובכללי אין מילה אחת מיותרת בו לטעמי.
והדבר שהכי פחות אהבתי בספר? זה שהוא נגמר. אני רק רוצה עוד ועוד.
כאשר אני מגיעה לעמודים האחרונים של הספר ואני בכוונה קוראת לאט כדי שלא ייגמר, אני מבינה כמה שאהבתי אותו, והוא נכנס ישר לטופ 5 שלי.
אהבה שנרקמה כל כך יפה, ובצורה כל כך אמיתית. הכל שם הרגיש כל כך אמיתי, כל כך החיים עצמם.
דברים טובים קורים לאנשים טובים, והם לעולם לא ישכחו את טוב ליבם של זרים.
זהו ספרה הראשון של ג'וג'ו שאני קוראת ובהחלט לא האחרון. הספר היה מאוד מצחיק, מרגש, עצוב, ויפייפה.
זה אומנם נשמע מהתקציר סיפור סינדרלה קלאסי, אבל זה בהחלט לא. הבחורה לא סינדרלה קלאסית, והבחור בהחלט לא אביר קלאסי. הוא עומד להשאר בלי כלום אחריי שהיה לו כביכול הכל.
כמו שנכתב בגב הכריכה "אתם תצחקו, אתם תבכו, וכשתגיעו לעמוד האחרון-תרצו להתחיל מחדש" והאמת? זה היה מדוייק, ואני ללא ספק רוצה להתחיל מחדש.
ספרים בודדים אני חושבת שכל אחד צריך לקרוא, והוא אחד מהם. יש בו איזה מין קסם שמלווה את הספר שקשה להסביר. נשאבתי לספר מהמילה הראשונה, ועד המילה האחרונה ואני חושבת שאצטרך כמה ימים להתאושש ממנו.
וואו.

» ביקורות נוספות של Are you ready kids?
» ביקורות נוספות על אחד ועוד אחד - פרוזה #