ביקורת ספרותית על אחד ועוד אחד - פרוזה # מאת ג'וג'ו מויס
ספר מעולה

---

בטיסה חזרה מברלין פנתה אליי אישה שני מושבים ממני ואמרה לי "אפשר לשאול מה את קוראת?" נתתי לה מבט לא מבין והיא המשיכה "פשוט אני מסתכלת עליך כבר די הרבה זמן ואת כל כך נהנת מהספר. זה חייב להיות ספר מעולה".

וזה אכן ספר מעולה.
כבר הרבה זמן שלא קראתי ספר מצחיק כל כך. יש בו בעצם הכל - צחוק, כאב, בכי, התרוממות נפש ואופטימיות רבה.
על הכל מנצחת ביד רמה ג'וג'ו מויס שזה ספרה השלישי שאני קוראת והוא מעולה כקודמיו ("ללכת בדרכך", "הנערה שהשארת מאחור") אם לא יותר.

ג'ס היא גרושה פלוס שתיים , שנאבקת להרים את הראש מעל המים, היא מגדלת לבדה ילדה מחוננת ובן חורג שסובל התעללות בבית ספר ובשכונה, כבר שנים שהיא לא מקבלת שום עזרה מאב הילדים מכיוון שהוא שרוי בדיכאון, היא עובדת בבקרים בניקוי בתים ובערב בפאב. שלוש שנים שלא עשתה סקס. דמותה כל כך שובה את הלב , היא כל כך נאבקת שלא לבקש עזרה מאף אחד וסופגת את כל החרא לבד שזה פלא שהיא עומדת על הרגליים.
אד הוא גבר צנום ומשקפופר בעל חברת סטארט אפ , את חייו הוא לרוב מבלה מול המחשב במשרד, הבית שלו סטרילי כמו חייו.
כאשר הוא נאלץ לקחת חופש כפוי מהעבודה הוא בעצם מבין שלא נשאר לו כלום.

השניים האלו עוד יספיקו לריב, להתאהב, לנסוע כמעט שבוע באוטו אחד עם שני ילדים וכלב בגודל של פרה.

הספר הזה הוא כמו ממתק , מתענגים עליו כל עוד הוא נמשך וכשהוא נגמר מתגעגעים לטעם.

» ביקורות נוספות של ענת ש
» ביקורות נוספות על אחד ועוד אחד - פרוזה #