ביקורת ספרותית על ארי ודנטה מגלים את סודות היקום מאת בנג'ימן אלירה סאיינז
ספר טוב

---

ורטיגו בין מים לשמיים

יש בי חולשה לתמונות כריכות ספרים, לעיתים הן מצליחות לרגש אותי, לחבור למאוויי ולחלומותיי, חלקם נסתרים וסמויים מעמקי נשמתי. לא פעם אני מתפתה לרכוש ספר לאחר מבט חטוף לתמונת הכריכה, מצב הדומה לעתים לאהבה ממבט ראשון, כמשיכה שאין לה הסבר הגיוני. לפעמים הבחירה מוצלחת, ולפעמים היא כמקסם שווא. איך זה קשור לספר ארי ודנטה מגלים את סודות היקום ? הקשר הזה הפתיע אותי.

תמונת הספר של בנג'מין אלירה סאיינז, חיברה אותי לחלום רחוק שלי, החוזר על עצמו במחזוריות חיים, בו מופעים מים כחולים, ספק שמיים, בהם שוחים נערים, לעתים נדמה לי כי אני מביט בנערים חשופי הגוף, השוחים על גבם, מעומק המים, וברגע אחר, כמו בתעתוע אני אחד מהם. החלום גורם לי לאבד את תחושות הכיוון והזמן, אני הופך לנטול כובד ומשקל, משוחרר מנטל העולם.

ארי ודנטה היא סיפור התבגרות של שני נערים המתבגרים בקיץ, בו דנטה הנער מלמד את ארי שחייה. המים והשמים הם מוטיבים וממשות שסביבם סובבת העלילה, בריכת השחייה היא מקום המפגש הראשוני בין השניים שהתחיל את חברותם, המגדיר את השייכות שלהם למרחב בו הם חלקו אינטימיות בתקופה של בגרות נבוכה.

כך בעיירת ילדותי, בקשתי ללמוד שחיה לבדי, ושם גליתי את אודי חברי. הבריכה הייתה מרכז הוויה בטבעון, כולם עברו דרכה כשחיינים, התאמנו לתחרויות ולצליחת הכנרת. חברויות ראשונות נבוכות נרקמו בבריכה. מאז אני חולם על מים כמקום בו עוצבה ילדותי וראשית בגרותי, לעתים אני מבקש לחזור למים בחלומותיי, למקום בו חשתי לראשונה אהבה ובקשתי להיות אדם בוגר, המשוחרר מנבוכות גיל ההתבגרות.

ארי ילד בודד ללא חברים, שהזכרי לי את ילדותי, הוא זועף, מוטרד מחלומותיו וחש כי הוא תוצר גורל הוריו, אביו שחזר הלום מוייטנאם, ספון בשתיקותיו, אימו המגוננת בקיצוניות, נושאת את טראומת אחיו הגדול האסיר, אירוע שהפך לאחד מהסודות המעיקים והאפלים במשפחתו של ארי.

ארי פגש בדנטה בבריכה, ילד השונה ממנו באופן קיצוני, המלא בשמחת חיים, בעל סקרנות ורגישות, המגלה עניין במספר תחומים לא שגרתיים, הוא מצייר, אוהב לשחות, לקרוא שירה וספרות.

ארי ודנטה יפתחו חברות מרגשת, באמצעותה הם יגלו את עצמם, ישקפו אחד לשני את המאוויים הכמוסים, את הפחדים והחששות, והגדרת מיניותם, הם ינסו לצלוח יחד את תקופת התבגרותם.

הרובד המפתיע והאיכותי של הספר הוא החיבור אל האמנות והציור בפרט, כמדיום המבטא חלומות ודימויים תרבותיים. היצירה הראשונה אותה מאזכר הסופר היא " ציפורי לילה " של אדוארד הופר, בה רואים דנייר אמריקאי בלילה. נוכחות בו ארבע דמויות בודדות, הצופה מביט בהן מרחוב חשוך דרך חלון ראווה גדול המואר בגוונים פלורסנטים צהובים וירוקים, מראה המקשר לאקווריום אנושי - בו המרחב כלוא ומלאכותי, ומדגיש את תחושת הניכור והבדידות האנושית.

הציור השני איתו מתכתב הספר, הוא "רפסודות המדוזה" של תאודור ג'ריקו, יצירה מונומנטאלית המתארת את הרגע שבו ניצולי ספינה טרופה מגלים באופק ספינה שלא בטוח אם היא רואה אותם. התמונה מנסה להראות את השורדים, קבוצה מעטה מאלו שהחלו את המסע בים, שבו האלימות האנושית והטירוף האדם התגלו בכל עוצמתם. אנחנו צופים מהצד, במחזה המתרחש בים, ההופך את פניו לאכזר, אפל ואלים. האם השחיינים הפכו לשורדים הנאבקים על חייהם ושפיותם ? איך זה קשור לספר, תצטרכו לקרוא אותו. (תודה לאורי שבזכותו נחשפתי ליצירה ).

תמיד תהיתי אם קריאת ספר נעורים היא חוויה משמעותית לאדם בוגר. הספר ארי ודנטה מגלים את היקום, הוכיח לי שזה אפשרי, הוא נגע בי במחוזות ילדותי, הוא החזיר אותי לרגעים שהתרגשתי, ולרגעי מבוכה ועצב שחשבתי שנשכחנו והודחקו. הפעם חזרתי לאחדים מהם בצורה מפויסת ולעתים בגעגוע. ארי ודנטה הקנו לי זווית מעניינת על יחסי הורים וילדים. הם גם העניקו לי ערך מוסף על ידי קישור בין הסיפור ליצירות אמנות מעניינות ומעוררות מחשבה לעולם הדימויים האישי שלי.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על ארי ודנטה מגלים את סודות היקום