הוצאה לאור›טל-מאי

ספר שבמרכזו שני חברים יובל ועומר. לעומר יש חלום לרכוב על אופני דאון היל, אבל יש לו גם שיתוק מוחין.
יובל הוא אלוף ברכיבה ומחליט להירתם למשימה. האם יצליח החלום להתגשם, כנגד כל הסיכויים? אני חושבת שזה ספר נוער מיוחד.
ספר הנוער הכמעט יחיד שהכרתי ועסק בילדה עם שיתוק מוחין, הנו אני אתגבר מאת דבורה עומר שראה אור לראשונה בשנות ה 70. שמחה מאד שיצא ספר חדש שנוגע בנושא. יחד עם זאת אני חושבת שהנכות שעמה מת

באמצע הרחוב- רועי סלמן

באמצע הרחוב הוא ספר אמצע החיים.
ספר כזה שאתה פוגש אותו באמצע. לא ספר שנמצא בקטגוריית אהבה חדשה או פרידות כואבות. הוא ספר שתמיד יתפוס אותך באמצע,לא משנה באמצע מה.
הבעיה התחילה בכך שלמרות שהספר לא ארוך (בדיגיטלי היה לי 267 עמ) הוא השאיר את הכל סביבי באמצע כי באמת לא יכולתי להניח אותו מהיד- והתרכזתי רק בקריאה.
סגנון הכתיבה מובא בגוף ראשון מנקודת מבט של ילד בן 15. וצריך פה

ספר לחלוטין לא שגרתי, לחלוטין נוגע ללב, לחלוטין אחר.
הוא מביא את החוויה הייחודית של הכותב, ואת הסביבה בה הוא גדל, הצורה הכי עמוקה שיש, עם כל הניואנסים, עם דקות החוויה, עם רק מי שעבר יכול לדעת.
לרגעים הייתי שם, חלק מהחבר'ה בשכונה ברמלה. לרגעים עמדתי וצפיתי מהצד בעיניים פעורות.
הרגשתי כמו סיור בעיר שאני לא מכירה, אבל לא עם מדריך סיורים, אלא עם חבר שהביא אותי להכיר את הבפנוכו של השכונה.
הגיבור של

אני אוהבת את המילה וניל. אני אוהבת גלידת וניל. אני אוהבת ריח של וניל.
יש סיבה שלספר הזה קוראים וניל, והיא אכן מוצדקת (ונוראה). אבל מעבר לכך, בעיני שמו הולם אותו ולו בשל האוירה הונילית השקטה שלו, העדינה כל כך, השבורה.

אנחנו לא יכולים לדעת מה במילה שנגיד, במעשה, במחוה כלשהי שנבצע, אנחנו לא יכולים לדעת מה תהיה ההשפעה על האדם שמולנו, בליבו פנימה. אנחנו לא יודעים מה ממה שנאמר ידליק אצלו אסוציאציות

אני ילדה קטנה כבת חמש.
שערי בלונדיני ועיניי צבען כחלחל כצבעו של הים בימי רגיעתו.
אני מבולבלת.
היכן אני? היכן אימי? אבי? מדוע נקלעתי לסיטואציה זו?
היכן אני?
היכן אני?
אמא!
אימי היקרה!
בואי וקחי נא את ילדתך הקטנה! היא ממתינה לחיבוקך החם, לקווי המתאר המוכרים!
אבל אני זועקת בליבי לשווא, אמא לא שומעת. לא שומעת את פחדה של ילדתה.
עיניי עצומות בחוזקה, גופי מכווץ בתנוחת עובר,עד כמה שניתן. בקוש

דממה רועשת.
זה מה שהיה סביבי בתום קריאת ספר זה.
תצחקו, תלעגו, תתפלאו: מה? כיצד דממה יכולה להיות רועשת! הרי זה אבסורד! ייתכן מאוד שסקאוט החליקה על קליפת בננה..
אבל כן, כן. זהו בדיוק הדבר שהתרחש לאחר קריאת הספר.

לעיתים הדממה, עצם דממה זו, כשאתה נמצא לבדך ומסיים קריאתו של ספר ואינך פוצה פה, אינך עושה דבר מלבד נעיצת מבט בדף האחרון ונתינת דרור למחשבות להתגבש לאיטן, היא דומיננטית יותר מכול תגוב

WEB-INF\web.xm<x>l

בזמן שלא היית מספר על התמודדות של משפחה רגילה עם הדיכאון הקליני של האב - מידע שהשגתי מביקורת אקראית שמצאתי, כי הדבר לא היה ברור כלל במהלך הקריאה.
שזה מוביל אותי לבעיה העיקרית שהייתה עם הספר, הוא מצד אחד כן סיפר יומיום של הילדה, אבל מצד שני לא באמת סופר משהו.
לא הייתה התקדמות או התפתחות בדמות של הילדה, היא די נשארה אותו הדבר, או שפשוט הגיבה כמו... שילדה בת 13 אמורה להגיב - אם אף אחד לא מתייחס אלי

הספר מספר סיפור מבלבל ומוזר שלפי דעתי לא נכתב בצורה מוצלחת כל כך והוא נגמר בצורה משונה ולא ברורה.
הוא לא מספק את העולם שאני אוהבת לצלול אליו.
אבל זו רק דעתי האישית יתכן כי אנשים אחרים שקראו את הספר הזה הבינו אותו בצורה אחרת ונהנו ממנו מאוד. אני מתנצלת אם לפי דעתכם הביקורת הזאת היא שטות גמורה.