כבר שלושה שבועות עברו מאז שסיימתי לקרוא את הספר,והוא עדיין כל כך חי בתוכי,כל כך נוכח.כשאני כותבת סקירה,אני עושה את זה מיד עם סיום הקריאה,כשאני עדיין תחת הרושם שהשאיר בי הסיפור(או שלא),והדמויות עדיין נוכחות בתוכי,בשלב שעדיין צבען לא דהה. כי אם עובר השלב הזה,אני מרגישה שגם מילותיי בהן נכתבה הסקירה מאבדות מכוחן,נעדרות את התשוקה. ובסקירה הזו חשוב היה לי לשמר את התשוקה בה נקרא הספר,תשוקה שבה כתבה פרנטה את המילים,תשוקה שלא איבדה מכוחה בתרגום,בעריכה,בשום שלב מכל השלבים בכל המסלול שעשה הספר עד שיצא לאור.
חיפשתי כל הזמן את המילים הנכונות,כאלו שיתאימו בדיוק להרגשה שלי כשסיימתי את הספר. לא בטוחה שאצליח,אבל אעשה כמיטב יכולתי.
אז:
שלהי שנות החמישים בשכונה בפאתי נפולי,כשהעוני והדלות משמשים כתפאורה עיקרית ויציבה לכל אורך הספר, שהוא אחד מארבעה ספרים(טטרלוגיה).אנו מתוודעים ללילה צ'רולו ואלנה גרקו.
חברותן של השתיים עומדת במרכז הסיפור,חברות שניזונה מאהבה/הערצה/קנאה/ותלות של שתי החברות,כשכל התכונות הנ"ל מזגזגות מאחת לשנייה,ולא תמיד ברור מי הנזקקת/תלותית/מקנאה יותר. אלנה בלילה או ההיפך? לילה,שלא סיימה את בית הספר היסודי,אך ניחנה בחוכמת רחוב,וחושים בריאים,ווהיתה סוג של אוטודידקטית,או אלנה אשר חריצותה ושקדנותה היתוו לה את פתח היציאה מהשכונה,ולמעשה פתחו לה פתח רחב לעתיד טוב יותר,המלא באפשרויות,ויותר מכך-נתנו לה את חופש הבחירה,בעוד על לילה נגזר להישאר בבערות ובתחומי השכונה.לא ברור,וגם לא משנה. כי הדבר הזה נע כמטוטלת מאחת לשניה כל הזמן,דבר ששומר על רמת מתח לאורך קריאת הספר,ומשאיר את הקורא דרוך.
הרבה אמרו שהספר משעמם,ולא קורה בו הרבה. אני מסכימה עם החלק השני של המשפט. הספר נקרא כמו יומן,המתאר את קורות השתיים במשך כעשור. אין מאורעות דרמטיים,ואין תפניות חדות בעלילה. אבל...! בכתיבתה העשירה של פרנטה,מוגש לקורא כל הווי השכונה הנפוליטנית במלוא הדרו.
התככים,המריבות,הקאמורה שנוכחת באזכורים בספר(נפולי או לא?),היצרים,האהבות,התשוקות,הכל נמצא שם,וצבוע בצבעים עזים עד כדי הסתנוורות. הרגשתי כל כך שם. כל כך חי כותבת פרנטה.יכולתי ממש להריח את הריח עת נכנסים למעדניה של סטפנו,ריח של דגי לקרדה,כשריח זיתי הקלמטה בא והולך בגלים,כשמעל עולה כגל ריחן של חריצי הגבינה המונחים על הדלפק. או ריח הדבק האופף אותך כשקראת בפרק בו מתוארת הסנדלריה של אביה של לילה.
זו האווירה בספר.של דחיסות,של ניחוחות,של תשוקה גדולה,ויותר מכל של חיים ורגשות.
פרנטה היא כמו חלב סויה וכמו כוסברה. או שאוהבים או שלא. אין באמצע. הדעות לגביה מאוד נחרצות. זה כן או לא.אין לי איך להסביר את הקסם הזה ופרנטה היא בהחלט סוג של קסם. כמו הקסם המתעתע,כך גם כתיבתה של פרנטה. היא לא מכבירה מילים על הקורא שלה, הכתיבה לא יומרנית,והדיאלוגים שלה מאוד קצרים,ועל אף החסכנות במילים בשום פנים ואופן הכתיבה לא מנוכרת ודלה. ההיפך. הכתיבה חמה ועשירה,כזו שאופפת את כל כולך.
יש באתר אפשרות לדירוג של עד חמישה כוכבים.
אלנה פרנטה חמישה כוכבים? את כוכבי כל השמיים הייתי מורידה בשבילך פרנטה יקירתי ,תהיי מי שתהיי.

















