בהתחלה לא התלהבתי מהספר הזה.
הביקורות היו טובות והתקציר נראה נחמד אבל לא נראה שזה יהיה ספר שאוהב באמת.
ועכשיו,כשסיימתי אותו אני מודה, מודה שבהחלט טעיתי. אומנם ההתחלה לא כל כך סוחפת, אבל שאר הספר גרם לי להתאהב בו.
עדיין לא קראתי את הספר ׳המשחק של אנדר׳, אבל הספר ׳הצל של אנדר׳ מראה על הרף הגבוה מאוד של הסופר, משום שספר זה מספר את סיפורו של בין-נער שגדל ברחובות ושרד לבדו, עד שנלקח לבית הספר ללחימה כדי לעזור בהצלת המין האנושי-ואילו 'המשחק של אנדר' מסופר על אותו ציר זמן רק דרך דמותו של אנדר, רעיון גאוני וביצוע מצויין.
ומה שעוד יותר מרתק הוא בחירת השם של הספר שמייצג באופן מושלם את מהות הסיפור כולו- בין הוא בעצם צילו של אנדר, למרות שבין חכם כל כך, חכם אפילו יותר מאנדר, ולמרות שהספר מתמקד בבין ולא באנדר, בין מוצג תמיד כמספר 2 גם בעיניי הכלל ובגם בעיניו שלו, אומנם הוא מספר 2 מבין כל הילדים החכמים ביותר- אבל הוא עדיין מספר 2.
והיופי האמיתי של הספר הוא שבמהלכו ניתן לראות את התבגרותו של בין, מהילד הקטן ברחובות בעל התבונה הגדולה וללא השם-לילד בעל התעוזה והכבוד שהצליח לרכוש, ובסוף הסיפור שמצא את משפחתו.
מצפה מאוד ש׳המשחק של אנדר׳ וספר ההמשך שלו יהיו מוצלחים כמו הספר הזה.
נהנהתי כל כך לקרוא, מומלץ מאוד.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
