זהו הספר האחרון של אורסון סקוט קארד בעולם של המשחק של אנדר. זהו הספר האחרון עם הדמויות המדהימות והאהובות של אנדר ובין וצאצאיהם. וזהו הספר האחרון שבו מספרים לנו על מלכת הכוורת הפורמיקית. וזה כבר עצוב ומרגש מאוד.
הסיפור לוקח את הקוראים עוד כמה מאות שנים קדימה אל יקום שמיושב על ידי בני אדם, ואנחנו נמצאים בדור של הנכדים של בין שממשיכים לחיות בספינת החלל הרודוטוס ומתקדמים אל עבר עתיד לא ברור. בינתיים בני האדם הרגילים מיושבים כבר מאות ואלפי שנים בהמון כוכבי לכת ממערכות שמש אחרות והטכנולוגיה מתקדמת כל כך שיש כבר בינות מלאכתיות רבות עוצמה שיכולות להעתיק אנשים ממקומם ולהעבירם למקום אחר מיידית.
אל כל התפאורה של היקום נכנס סיפור על וירוס קטלני לאנושות שמגיע אל אחד מהעולמות והורג את מרבית האוכלוסיה האנושית בו עד שהם מוצאים תרופה אליו. אבל הבינה המלאכותית מזמנת את נכדיו של בין כדי למצוא את מקור הוירוס הקטלני כדי שלא יפגע באנושות שוב. וכך מתחיל בעצם הסיפור...
סקוט קארד כותב מדהים, התיאורים שלו נפלאים, הרעיונות שלו מבריקים, הכתיבה שלו סוחפת ומאחר שהוא כבר סבא ועברו עשרות שנים מאז כתב את המשחק של אנדר הוא משתמש ביכולותיו הספרותיות לתאר נכדים בצורה מצויינת וזה פשוט תענוג לקרוא.
אז כל מי שקרא ואהב את הקווינקולוגיות (חמישיות ספרים?!) של אנדר ושל בין מקבל כאן עוד מנה מופלאה של מדע בדיוני משובח להפליא.
תהנו...

הסיומת של סאגת הצל של אנדר מחזירה את הסיפור אל החלל. זהו הכרך האחרון בסדרה המדהימה של סקוט קארד והוא מצידו סוגר את הקצוות של העלילה בצורה נפלאה ומרגשת. העלילה עוקבת אחרי בין וילדיו בחללית שבה הם חיים אחרי המאורעות של הספרים הקודמים. הילדים הגאונים של בין מתפעלים את החללית שלהם לאורך שנות ילדותם ולומדים על החיים עצמם בדרך של חקר וגילוי. בין הענק כבר לא ממש יכול לזוז בתוך החללית בגלל ענקותו ולכן הוא נזקק לילדיו הצעירים הגאונים להיות לו לעיניים ואוזנים, עד שיום אחד הם נתקלים בחללית לא אנושית במסלול שלהם בחלל ומגיע המתח והמסתורין.
סקוט קארד משתמש ביכולות הכתיבה הנפלאות שלו ומספר סיפור מד"ב טהור על מפגש של בני אדם עם העתיד, עם החלל, עם חייזרים וטכנולוגיה מפותחת - אנושית וגם כזו שאינה אנושית ובעצם עשה מעין סגירת מעגל לספר המשחק של אנדר שבו הכל התחיל.
סקוט קארד מפתח את הדמויות הנפלאות שלו ויוצר עולם שלם בתוך ספינת חלל אחת קטנה, והתיאורים הנפלאים שלו מייצרים תמונה מלאה ומרתקת שמוסיפה נפח נפלא לסיפור. אין ספק שסקוט קארד הוא אחד מסופרי המד"ב הטובים ביותר שקראתי והחוויה של התקופה האחרונה הייתה נפלאה.
או בקיצור, סיום מעולה לסדרה אדירה, ורק חבל שכבר נגמר.
תהנו...

קודם כל ואוו. אחר כך, ואוו נוסף ובסוף ואוו אדיר לגמרי. זהו הספר הרביעי בסדרת הצל של אנדר שמספר על דמותו האדירה של בין ומעליליו בכדור הארץ בשנים שאחרי מלחמת הפורמיקים.
מי שהגיע עד כאן בסדרה, יגלה שהכתיבה של סקוט קארד ממשיכה להיות אחת מהטובות בז'אנר, הוא ממלא את הכל בפרטים נפלאים, הוא לא משאיר חורים בעלילה, והוא מפתח את הדמויות ונותן להן עומק מקסים ואישויות מרתקות. והתרגום של בלהה רוזנפלד נהדר ונקרא מעולה בעברית.
הסיפור זורק את בין ופטרה למרדף אחרי העוברים והילדים שלהם ברחבי העולם שבו ילדי הג'יש של אנדר מגיעים למקומות הגבוהים ביותר עלי אדמות והם בעצם אלו שמנהלים את העולם. בין ופטרה מתבוססים בפוליטיקה הבינלאומית, ובעזרתם פיטר וויגין האח של אנדר זוכה סוף סוף במשרת ההגמון הנכספת, ופונה להשליט סדר בכוחות השונים בעולם. בין ממשיך לגדול ולצמוח ופטרה נדרשת לתעצומות נפש אדירים כדי להבין מה זה אומר בשבילה. הבוגרים האחרים בבית הספר ממשיכים לטמון את ידם בצלחת הפוליטיקה העולמית ולשנות סדרי עולם.
סקוט קארד כאמור כותב נהדר, והכיף שלי בתור ישראלי היה למצוא את הנגיעות של ישראל בעולם החדש שסקוט קארד מדמיין לעתיד האנושות. ממש מרתק לקרוא על הדתות השונות והעמים השונים במותחן הפוליטי מד"בי המדהים הזה.
תהנו...

הסיפור המדהים של בין ממשיך בספר מעולה נוסף בסדרה הצל של אנדר. הסיפור עוקב אחרי בין ופטרה שמנסים לחיות את חייהם בעולם מוכה מהומות אחרי סיום מלחמת הפורמיקים. אשיל ממשיך לעשות תוהו בבוהו בכל מה שהוא נוגע בו ובין מנסה בכל יכולתו להתחמק ביחד עם פטרה מידיו הרצחניות של אשיל.
אורסון סקוט קארד ממשיך להפיק עלילה קצבית, מרגשת, מיוחדת, מושכת ומרתקת שאי אפשר להניח מהיד על המשך הסיפור של בין. סקוט קארד כותב ברמה גבוהה וגם התרגום של יעל סלע-שפירו ממש טוב ובעברית קולחת ונהדרת.
העלילה לוקחת את הקורא לסיבוב בכל העולם שאחרי המלחמה שבו המדינות החזקות מנסות לתפוס את מקומם מחדש בהיררכיה העולמית ומנסות ליצור רצפים טריטוריאליים בעזרתם של ילדי בית הספר ללחימה שכבר לא נחוצים במלחמה נגד החייזרים. ילדי בית הספר מוצאים כל אחד את מקומו בעולם החדש ומעצבים את העולם כל אחד במדינה שלה הוא מרגיש נאמן. בין ופטרה לא זוכים לאפשרות שכזו מכיון שהם נדרשים לברוח מתחת ידו הארוכה והרצחנית של אשיל אך במקום הם מגלים האחד את השנייה. בין ממשיך לגדול מבחינה גנטית בגלל המפתח של אנטון שיש לו בגנים והוא עומד בפני בחירות קשות והקרבה של כל מה שיש לו בחיים כדי לעשות את הדבר הנכון.
בקיצור - המשך נפלא מרגש ומותח לסיפור של בין.
ממשיך מיד לספר הבא.
תהנו...

הצל של ההגמון מספר על קורותיו של בין אחרי מה שמתרחש בספר המשחק של אנדר ובספר הצל של אנדר. הסיפור מתחיל כשבין נמצא כבר חזרה בכדור הארץ (המשך הספרים) והוא נדרש ליכולותיו וכוחותיו כדי להמשיך להיות מי שהוא, בצורה הכי טובה, האדם שמספק זרז לתהליכים הגדולים שצריכים לקרות בעולם. בין נקלע לעימותים בין דמויות מעברו ובמיוחד נאבק באשיל המרושע, והוא מנסה ליצור לעצמו אפשרויות כמו שהוא יודע לעשות. בין מסתובב בעולם עם האחות קרלוטה ושניהם מנסים להרים את ההגמוניה חזרה על רגליה לאחר שנגמרה המלחמה בבאגים (הפורמיקים).
סקוט קארד ממשיך לכתוב נהדר, הוא כותב בווייב מדהים שממשיך להדהד בין דפי הספר גם לאחר שהמשחק של אנדר הסתיים והוא מפגיש את הדמות הנפלאה והמקסימה של בין עם כל מיני דברים ומפתח אותה לכדי דמות מלאה ומורכבת עם המון רבדים באישיותו, וזה בדיוק מה שהקורא שהתאהב בדמותו של בין היה רוצה לקרוא.
הכתיבה נהדרת, האקשן שומר על רף גבוה, הדמויות של בין ואחרים ממשיכות להתפתח ולהתבגר, והכל נקרא נהדר גם בעברית בתרגום מצויין של רחביה ברמן שתרגם גם את הקודם בסדרה. אמנם זה לא המשחק של אנדר המדהים בהחלט אבל הספר הזה הוא אחד מספרי ההמשך היותר טובים שקראתי וניכר שסקוט קארד עושה עבודה רצינית בכתיבה שלו ובמה שהוא רוצה להעביר לקורא.
הדבר היחיד שקצת הפריע לי (זה לא מוריד כלל מההנאה שבקריאה) הוא שהספר הזה בעצם מרגיש כמו ספר המשך וברור גם שיש לו המשך אחריו, וזה קצת מרגיש כמו סדרה בלי לסגור קצוות בין פרק לפרק. מצד אחד זה טוב ומהנה ומהצד השני אתה מרגיש את הצורך להמשיך לקרוא כדי לסיים את הסיפור המדהים של בין.
תהנו...

אגב, הביקורת נכתבת כשבוע לאחר סיום הספר, מה שאני לא נוהג לעשות בדרך כלל אבל מכיון שכבר המשכים לספר הבא בסדרה, לקח לי קצת זמן לחזור ולכתוב את הביקורת.

ואוו, ואוו, ושוב פעם ואוו, זהו אחד מהסיפורים המעולים, המרתקים, המרגשים, והדהימים שקראתי. אני חוזר לעולם של אנדר אחרי 5 שנות הפסקה. גם מכיון שלקח לי זמן למצוא את החמשייה של בין, וגם משום שהמקום שלי בחיים לא אפשר לי לשקוע בקריאת ספרים עקבית וחששתי להתחיל סאגה של חמישה ספרים עד עכשיו. אבל לאחר מספיק זמן שבו לא קראתי משהו שתפס אותי חזק, החלטתי לעשות את הדבר האהוב עלי, ללכת לספרייה (הפרטית שלי) ולבחור משהו שאני יודע שיהיה אדיר. וצדקתי.
הסיפור של אנדר מוכר לנו גם מהספר וגם מהסרט שנעשה על המשחק של אנדר (שאגב היה טוב לדעתי). אחת הדמויות הנפלאות שהיו לצידו של אנדר היא דמותו של בין הגאון הקטן שתמיד היה שם בעמדת תצפית וידע לתת תובנות לאורך הדרך, והוא היה דמות חסרה במיוחד תחת נוכחותו של אנדר. הסיפור הצל של אנדר נותן לקורא את מה שהוא כל כך ביקש ורצה לשמוע עוד על חייו של בין. חמישיית הספרים על בין מתחילה במעין חזרה על הסיפור של המשחק של אנדר אבל מנקודת מבטו של בין, ובעצם משלימה לקורא המון המון דברים מאחורי הקלעים של אנדר שהופכים את הסיפור לעמוק יותר ומרגש יותר.
בשביל להבין את הספר הזה צריך לקרוא קודם את המשחק של אנדר (או לפחות לראות את הסרט). הסיפור של בין מתחיל עוד בהיותו יתום קטנטן ברחובות העיר רוטרדאם בכדור הארץ שבהם הוא נלחם על חייו כדי לשרוד. הסיפור ממשיך עם גילויי הגאונות שלו על ידי נזירה שמקושרת לצי העולמי כדי לזהות ילדים שכמותו ולשלוח אותם לבית הספר ללחימה כנגד האויב החייזרי שהעולם נלחם נגדו בעבר. וממשיך בקורותיו של בין בבית הספר ללחימה ובזמן מלחמת הבאגים.
כתיבתו המדהימה של סקוט קארד מגיעה גם כאן לשיאים נפלאים, עם תיאורים מרגשים של דמותו של בין, עם תיאורי קרבות, לחימה, יחסים בינאישיים וגם הפן המד"בי מספקים לקורא עלילה גדושה בכל טוב, גם מבחינת הסיפור וגם מבחינת השפה.
פשוט תענוג... ממשיך מיד לספר הבא בסדרה...
תהנו...

חשבתי שיהיה קשה להתעלות על הספר "המשחק של אנדר" מבחינת המורכבות שלו ובעיקר בגלל הדרך בה נבחן העולם.
ואז קיבלתי לידי את "הצל של אנדר" ובשניה הפך בין ל-דמות המרכזית מבחינתי .בין הוא גאון ,יותר מאנדר או כל דמות אחרת ( לצערי גם פטרה) .
זהו ללא ספק הספר הכי טוב מבין כל סדרת הספרים כולה של אורסון.
אם אתם תוהים איך לקרוא את הספרים ,ההמלצה שלי לנסות לקרוא אותם בסדר כרנולוגי ככל האפשר כאשר העדיפות היא לסדרה של המשחק של אנדר כאשר ישנה הצתלבות בזמנים.

בהתחלה לא התלהבתי מהספר הזה.
הביקורות היו טובות והתקציר נראה נחמד אבל לא נראה שזה יהיה ספר שאוהב באמת.
ועכשיו,כשסיימתי אותו אני מודה, מודה שבהחלט טעיתי. אומנם ההתחלה לא כל כך סוחפת, אבל שאר הספר גרם לי להתאהב בו.
עדיין לא קראתי את הספר ׳המשחק של אנדר׳, אבל הספר ׳הצל של אנדר׳ מראה על הרף הגבוה מאוד של הסופר, משום שספר זה מספר את סיפורו של בין-נער שגדל ברחובות ושרד לבדו, עד שנלקח לבית הספר ללחימה כדי לעזור בהצלת המין האנושי-ואילו 'המשחק של אנדר' מסופר על אותו ציר זמן רק דרך דמותו של אנדר, רעיון גאוני וביצוע מצויין.

ומה שעוד יותר מרתק הוא בחירת השם של הספר שמייצג באופן מושלם את מהות הסיפור כולו- בין הוא בעצם צילו של אנדר, למרות שבין חכם כל כך, חכם אפילו יותר מאנדר, ולמרות שהספר מתמקד בבין ולא באנדר, בין מוצג תמיד כמספר 2 גם בעיניי הכלל ובגם בעיניו שלו, אומנם הוא מספר 2 מבין כל הילדים החכמים ביותר- אבל הוא עדיין מספר 2.

והיופי האמיתי של הספר הוא שבמהלכו ניתן לראות את התבגרותו של בין, מהילד הקטן ברחובות בעל התבונה הגדולה וללא השם-לילד בעל התעוזה והכבוד שהצליח לרכוש, ובסוף הסיפור שמצא את משפחתו.

מצפה מאוד ש׳המשחק של אנדר׳ וספר ההמשך שלו יהיו מוצלחים כמו הספר הזה.
נהנהתי כל כך לקרוא, מומלץ מאוד.

תתארו לכם ש"אשמת הכוכבים" הייתה מגוללת מנקודת מבטו של אוגוסטוס, ש"לוליטה" מנקודת מבטה של לוליטה וש"דון קיחוטה" מנקודת מבטו של סנצ'ו פנצ'ו. שדמויות המשנה המשמעותיות, היו אלו הפורשות עבורנו את העלילה, מהפרספקטיבה שלהן. האם זה היה נותן לנו את התמונה במלואה, מעצים את החוויה, או שמא גורע ממנה?

אורסון סקוט קארד בחר בדמותו של בין עבור התפקיד החשוב.
זכרתי אותו כילד גאון וחביב שלקח חלק בהרפתקאות הספר המקורי. דמותו הייתה מסקרנת, אם כי לא חשתי באיזה מסתורין הקושר אותה להקבלת העלילה המקורית, מבחינתי, באותה מידה יכול היה קארד לבחור באחת מדמויות המשנה האחרות עבור המשימה (לדוגמה עלי, פטרה או בונזו מדריד).
מסקרן לחזור לספר הראשון על מנת לגלות האם "סדרת הצל" (בדגש על הספר הנוכחי) תוכננה מראש או שמא נהגתה בשלב מאוחר יותר.

סיפור התמודדות הילדים כנגד הרעב והאלימות ברחובות רוטרדאם היה מעניין, אולם סיפור הישרדותו של בין בן השנה (בניאגרה בשירותים) גרע מאמינות הסיפור (גם כשניתן לכך, הסבר כביכול הגיוני). בניגוד לספר המקורי, החיבור שלי עם בין היה פחות מיידי הפעם, מחשבותיו האינסופיות, העובדה שלעולם אינו טועה, והיעדר הרגש עוררו בי מעט אפתיה תחילה.
עם זאת, ידעתי שמדובר בחלק מתהליך הכרחי, של התחשלות אופי הדמות, ובסופו של דבר (בערך ממחצית הספר), מצאתי עצמי, אוהד אותו.

בין אינו נחות מאנדר. הוא ילד מבריק, בעל יכולת זיכרון וקליטה פנומנאלית. גלגלי המחשבה שלו פועלים ללא הרף, גם הרבה אחרי שהוא יורד לעומקו של כל מאורע ומפענח את האדם הניצב מולו. השאלה המרכזית אינה עוסקת בכישרון, אלא בכושר הנהגה, האם יכולתו לשלהב אחריו חיילים זהה לזו של אנדר, האומנם מסוגל הוא להוביל את האנושות במלחמה הגורלית נגד הבאגים. זוהי השאלה המכוננת בספר (המטרידה את בין והפקודים עליו), אולם ברגע האמת, גם בין משלים עם המציאות, כי אנדר הוא האדם הנועד להנהיג אותם (כפי שהוא מודה בצניעות בפני מפקדו).

כתיבתו המדויקת (חדה כתער) של קארד והיצירתיות השופעת ממנו, עודנה מרשימה. תיאור הקרבות המרהיבים והתפניות בעלילה, מפגינים שוב את יכולת כתיבתו המעולה.

השתלשלות האירועים בכדור הארץ (התפרקות ברית ורשה החדשה וההשתלטות הרוסית) הייתה לא פחות מרתקת בעיני מציר העלילה הראשי. נדמה שאחד המסרים העיקריים של קארד, הוא שהמלחמה טבועה באדם. בהקשר הזה, מעניין לגלות, כיצד השתלב בין בהמשך המאורעות (האם לקח חלק במלחמת העולם הצפויה, האם גופו שרד את גזרת הגורל). כמו כן, מה חלקו של אשיל בעתיד הסדרה.

"המשחק של אנדר" הינו יצירה מופת, העומדת בפני עצמה. כך שבעיניי לפחות, "הצל של אנדר", אינו ספר בגדר חובה. עם זאת, לחובבי הסדרה והסוגה, הוא משלים יפה את העלילה, חושף את מאחורי הקלעים ומשיב אותנו לזיכרונות הספר הראשון.

שזירת שתי עלילות מקבילות איננה משימה קלה, אך נדמה שקארד צלח אותה, באמצעות האיזון הנכון.
אם "המשחק של אנדר" הוא עוגת שוקולד חמה, הצל של אנדר הוא הגלידה הקרה, שיהיה בתיאבון.