הביקורת נכתבה ביום שבת, 4 במרץ, 2017
ע"י Ane
ע"י Ane
יש ספרים שפשוט גורמים לי להרגיש בת מזל על שקיבלתי מאימי את האהבה לקריאה,זה אחד מהם.
בכלל לא התכוונתי לקרוא עוד ספרים של גיום מוסו אחרי שקראתי את ׳מחר׳, אבל איכשהו הספר הזה הגיע לחדרי.
התחלתי לקרוא אותו בשישי שעבר, אבל במוחי חלפו אותן מחשבות שעולות בי כשאני קוראת ספרי מתח בזמן האחרון-עוד ספר שמתיימר להיות מותחן פסיכולוגי, כשלמעשה הוא סתם ספר שנמרח במשך 300 עמודים.
אז קראתי כמה פרקים, הנחתי את הספר מתחת לכרית והלכתי לישון.
במהלך השבוע הספר הגיע לארון והיום הוא שב לידיי, והאמת? הוא נשאר בהן עד שסיימתי אותו.
סוף סוף ספר מתח משובח,מבלבל וממכר.
כשהייתי בטוחה שאני יודעת משהו פתאום התברר שזה ההפך הגמור.
והסוף? גם אני, בעלת הדמיון המפותח מידי, לא הייתי מצליחה לנחש שזה מה שיקרה.
אבל מה שבאמת הפך את הספר הזה לספר מצויין הוא הרגש שקיים בו.
הנגיעות האלו של עצבות ואמת הן שהפכו אותו להרבה יותר, ואין צורך לציין שבסוף הספר הדמעות זרמו מעצמן..
פשוט שווה קריאה.
7 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
דני בר
(לפני 8 שנים ו-6 חודשים)
ביקורת נהדרת וכמה יפה בעיניי שאמא שלך הנחילה לך את האהבה לקריאה.
|
|
לי יניני
(לפני 8 שנים ו-6 חודשים)
סנטרל פארק שונה משני ספריו הקודמים לגמרי. מסכימה איתך לגבי הסוף. סוף הזוי לחלוטין
זוכרת שקראתי את הספר גם הייתי המומה מהסוף, וכל מה שחשבתי בהתחלה ולאורך הקריאה התהפך.
עדיין בסופו של יום הספרים שלו מהנים באותו רגע ואצלי הם מקבלים את פינת ה"קנ"ש" - קראתי, נהנתי, שכחתי. :-) |
|
מורי
(לפני 8 שנים ו-6 חודשים)
והנה הוכחה שגם סופר זבל יכול להשתכלל.
|
7 הקוראים שאהבו את הביקורת