הביקורת נכתבה ביום רביעי, 17 באוגוסט, 2016
ע"י זרש קרש
ע"י זרש קרש
ספרו של צ'ינגיס אייטמטוב משתייך לספרים שנכתבו תחת המשטר הקומוניסטי, וכמו מופלאים אחרים (דוגמת האמן ומרגריטה, בולגקוב) גם הוא משוטט במחוזות ריאליים-פנסטיים כדי להצליח לומר את שלא ניתן לומר במישרין. קסמו של הספר ביכולת למצוא תנועה איטית, קטנה, בלתי פוסקת, כלב פועם זעיר בתוך ערבה עצומה וממיתה, המקבילה אולי לאותו מישור אינסופי שכופה משטר מחשבות אכזר לעומת חתירה זהירה פנימה ונסיון לאתר קול אותנטי דק אך עיקש. היום הנפרש על פני הספר כולו הוא יום של לוויה, התחושה המהדהדת בקולניות, כצעד תופים, לאורך הספר כולו היא שזהו סופו של דור, דור אמיץ ונאמן שבא אל מותו (וגם זה יסתבר כמשימה לא פשוטה תחת עינו של האח הגדול) כשלא ברור מה יבוא אחריהם. מי ימשיך את הסיפורים העממיים שסופרו במשך דורות ונמחקו והושמדו כאחת עם זריחת שמש העמים? מי יזכור היכן וכיצד קוברים את המתים?
רבים מהמאפיינים בספר קשורים בחוויות בין דוריות בכלל, הצעירים ששועטים בעקבות הקדמה, לעומת דור המבוגרים הנאחז במורשת, בעבר, בשורשים. עם זאת, הידיעה כי מנגנון משומן היטב עומד מאחורי הדחיפה אל הקדמה והאידיאלים החדשים, תוך דחיקה אלי תהום את המחפשים את עברם - הופכת את החוויה האוניברסלית הזו לתסריט אימה.
באופן אישי התענגתי על המעשיות העממיות ששיקפו היטב והזינו את סיפורם של גיבורי הסיפור (ובמיוחד סיפורו של צ'ינגיס חאן עוצר הילודה, כסיפור הקומוניסטים - או אגב, כסיפור ראשית הקיבוצים בארץ, אשר גם בהם עצרו את הילודה לזמן מה ויש עדויות מזעזעות על הפלות שעיקרו הרבה נשים בקיבוצים אלה), פחות התחברתי לחלק הבדיוני בסיפור שחשתי בו טון חינוכי ומסר שקוף וגם בנאלי משהו.
ממליצה.
6 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
מורי
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
הספר הטוב אי פעם.
|
|
|
אפרתי
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
את כותבת נהדר. אני רואה שחזרת משהות ממושכת מחוץ לסימניה. אז תישארי.
|
6 הקוראים שאהבו את הביקורת
