ביקורת ספרותית על געגועים לאולגה - ספריה לעם #402 מאת אהרן מגד
ספר מעולה

---

אלברט גירון, גיבור סיפרו של אהרון מגד, רוצה לחיות חיים אחרים. אם יש רצון ואם יש שאיפה הוא אומר: אפשר וצריך לחיות חיים אחרים. ואת הרהורי ליבו הוא רושם במחברת היומן שלו, באותיות זעירות וצפופות וקשות לפענוח, שאפילו הן, כמוהו, מתקשות להרים את ראשן ומצטנעות . וברגע שהחלטה זו גומלת בלבו, הוא עוזב את עבודתו כפקיד זוטר ולא מוערך בעירייה ,ומאמץ לעצמו את הלכות הסופרים. הוא מסתגף בחדר אחד בדירתו ומנסה לעורר את היצירה עד שתחפץ.
"כל מה שתסחט מעצמך בכוח,יהיה חסר טעם וחסר חן" הוא משכנע את עצמו כשלא עולה בידו להוציא ולו משפט בודד אחד ולאחריו אחד נוסף ועוד אחד-שלושה משפטים בסך הכול במשך שנתיים .אבל כשגיסתו -אחות אשתו -מבקשת שיחווה את דעתו לגבי הסיפור שהיא כותבת במפתיע, בקצב קצר-נשימה ומתוך כורח פנימי, שיש בו ווידוי של יצר רע ורצחני,הוא עובר סוג של טלטלה,שגורמת לו לפקפק בעצמו.
"זה די שטני" הוא מגחך במפגש הבא שלו איתה וזוכה לתשובתה הנחרצת -"בכל אדם מסתתר איזה שד...לא ?","אולי,אולי " הוא משיב ומוסיף "אבל קשה לחיות עם זה". והוא יודע בדיוק על מה הוא מדבר . "אתה, לך יש מפתח ? מפתח ! הרי לכל אדם חייב להיות איזה מפתח...לסוד הזה...איך להתקיים בעולם "
"צריך לחיות יותר מפעם אחת. אפשר אם רוצים מאוד", הוא שב ואומר לה וצונח בכיסאו מדוכדך, מפקפק בהבנתו את החיים.
סיפור מרגש שמנסה ומצליח לגעת עמוק בנפש וברצון שעשוי להתקיים בכולנו - לחיות חיים אחרים, ואהרון מגד כותב על האדם הקטן שאפילו ישראל גדולה עליו,שלא מוצא את מקומו בעולם, שאין לו מנוחה נפשית מפני שהוא לא מרגיש שהוא עומד במקומו,ואין לו גם מקום אחר, אלא ,אולי מחוץ לעולם הזה .
כתיבה מהודקת ומרגשת, ברמה השמורה לטובים ביותר !
מומלץ.

» ביקורות נוספות של אירית פריד
» ביקורות נוספות על געגועים לאולגה - ספריה לעם #402