ביקורת ספרותית על געגועים לאולגה - ספריה לעם #402 מאת אהרן מגד
ספר מעולה

---

אני מאוד מאוד אוהב את אהרן מגד.

יש בו מין אמת כזאת, אותנטיות מיוחדת שלא מצאתי בסופרים אחרים. את אותה התרגשות חוויתי בכל סוף של ספר שכתב, ואני עדיין רוצה מזה עוד.
אין לי כוח לכתוב תקציר מעלילת הספר, זה יש בגב הספר, אבל אני יכול לכתוב על הדמויות שהרגשתי לגביהם כלכך אחרת בכל שלב בספר, מה שמבחינתי מדגיש בכמה כישרון כל דמות נכתבת, בהנחה וכל אדם מורכב אינסוף שכבות, כשכל שכבה תלויה ותזזיתית. אני מאוד אוהב גם כן כשמגד מסובב את העלילה סביב כתיבה וסופרים, ולא רק. הוא מצליח לזקק שם כלכך הרבה קונפליקטים בצורה הכי אלגנטית שיש, כזאת שתגרום לביטוי מאוד אמיתי ונכון של כל דמות שהיא.

גם סגנון הכתיבה, בדיוק השבוע דיבר איתי מישהו וסיפר לי על החוויה שלו מאיזה ספר של גרוסמן, ושהוא לא היה מרוצה מהעברית שם או יותר נכון היה מעדיף אותה אחרת וישר נזכרתי במגד. הסגנון שלו מהאהובים עליי. השילוב בין העברית הפשוטה עם הגבוהה ועם הבלחות מלאות ידע של מושגים ואמרות גמרתיות שלא יביישו את עגנון.

יתכן וזאת רק החוויה שלי, אבל זה בדיוק מה שרציתי כשניגשתי לספר. לא בהכרח משהו שתופס ומנער, אלא התחושה המפוררת הזאת שעוטפת כשנחשפים לאמת, במקרה והיא קיימת.

אני יכול להבין את הדירוג הנוכחי של הספר, אבל כיאה לאמת, היא תמיד נמצאת עטופה בשקרים.

» ביקורות נוספות של oziko
» ביקורות נוספות על געגועים לאולגה - ספריה לעם #402