ביקורת ספרותית על געגועים לאולגה - ספריה לעם #402 מאת אהרן מגד
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 13 באוגוסט, 2014
ע"י froji


ספר בסדר גמור. הראשון של אהרן מגד שקראתי בחיי (למרות שאח"כ גיליתי שקראתי את חנה סנש שמגד כתב, אבל כשהייתי קטנה לא התייחסתי למי כותב את הספר)
נותרתי בתחושה שכדי להבין לפחות חלק מרבדיו של הספר הזה, אצטרך לקרוא אותו כמה וכמה פעמים. ואין לי סבלנות לקרוא את זה שוב. אולי לעת זקנה.
הזדהיתי בספר עם כל הדמויות. במיוחד עם אלברט, למרות שאני צעירה ממנו. כאילו מגד מכיר אותי ועלי כתב את הספר. לפחות בקטע של הערגה לטבע (שאין בארץ ישראל, נולדתי ברומניה ולעומתה ישראל מרגישה לי כמו מדבר נטוש מבחינת טבע) וגם בתחושת הבדידות והרצון להתרחק מבני אדם. ממש כמו שאלברט הרגיש, מאותן סיבות אפילו.
השפה שבה נכתב הספר מאד אהובה עלי, שפה כמו של פעם, שפה שהייתי מורגלת כילדה לקרוא. ועם זאת מודרנית.
ספר זורם וכבד, משעמם ומרתק. לפעמים תיאורים קשים לקריאה ועם זאת מדהימים.
הרגשתי שנותרתי עם רגשות מעורבים לגבי האם אהבתי את הספר או לא.
מרגישה צורך לקרוא פרשנויות, כדי להבין יותר טוב.
היו מלא חלומות בספר, דבר שגרם לי להרהר בתפקיד החלום ביצירה סיפרותית.
בספר מוזכרים ספרים רבים ע"י אלברט, וזה מאד מסקרן אותי לקרוא אותם בעצמי. שמחתי כשגיליתי שיש לי במחסן את הספר "כה אמר זרתוסטרא" אולי אם אקרא אותו אבין את הספר הזה יותר טוב.
ממליצה לקרוא. בהחלט.
יש לי עוד שלושה ספרים של מגד שמחכים לי על המדף.
תהנו.
קורא אחד אהב את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



1 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ