ביקורת ספרותית על ממעמקים מאת אוסקר ויילד
ספר טוב

---

מסכן האיש שחי בזמן הלא נכון במקום הלא נכון, משמע בריטניה של המאה התשע עשרה, (ראו סרט על מפצח האניגמה אלן טיורינג שב 1954 התאבד בגלל "טיפול" שקיבל נגד הומוסקסואליות...). בריטניה שמרה על שמרניותה ממש עד לזמן האחרון בעניין הגייז.

אוסקר ויילד איש מבריק, סופר ידוע כבר בזמנו, נהנתן, מוביל חברתי בזמן שהיה לזה ערך וטעם, שילם בגדול בגלל שהחליט לחיות את חייו לפי רצונו. המאהב האחרון שהיה לו, דוגלס, סחט אותו לאורך שלוש שנים, בשביל לשמור על שתיקה ועל כבודו של ויילד.

בספר הזה שהוא בעצם מכתב לאהובו זה, אוסקר ויילד מביא כתב אישום חריף נגדו עד שהתחלתי להשתעמם ואז מגיע חלק ב' שהוא היפה בספר לדעתי, החלק הזה כולל תובנות של ויילד על הצער, האומנות, אלוהים, ישו ובכלל יחסי גומלין בין האדם לפנימיותו. ראיית העולם של אוסקר ויילד השתנתה אחרי שנתיים של כמעט בידוד מוחלט בכלא, כשהוא יודע שנותר ללא רכוש כשמה שנותר לו זה הוא ומחשבתו. זה הדבר החיובי שהוא הרוויח מכל הרוע הזה שאפף אותו.

המסקנות היפות האלה ליוו אותו כל עוד היה בכלא. כשיצא משם גלה מאנגליה אך המשיך בחיי השובבות כמעט כבתחילה. ניתנו לו 3 שנים כאלה עד למותו בסוף 1899. פיספס את המאה העשרים, לא שהפסיד משהו.

» ביקורות נוספות של אלזה
» ביקורות נוספות על ממעמקים