אז מה קרה באמת למשפחת פון-טראפ שסיפורה הוא זה שהיווה את ההשראה לסרט "צלילי המוזיקה"?
הבת הגדולה (והשנייה אחרי הבן הבכור) לבית משפחת פון-טראפ, אגתה פון טראפ, כותבת את סיפור המשפחה כפי שהיא זוכרת ומכירה אותו, ומדגישה כבר בתחילת הספר כי אלו הם זיכרונותיה ויש סיכוי שאחיה ואחיותיה יזכרו חלק מהמקרים שונה ממנה.
היא מתאמצת ללכת אחורה כמה שיותר בסיפור כאשר אימה, אותה היא מכנה בספר מאמא (להבדיל מאימה השנייה, אותה היא מכנה אמא), ואביה, הקפטן, נפגשו לראשונה תוך שימוש בזכרונות של הסבתא ושל כתבים ישנים שהתגלגלו לידיה.
לאורך כל הספר ישנה ההרגשה שהיא מנסה לגונן על המשפחה מפני תדמית הסרט. היא מדגישה מידי פעם איפה הסרט לא עשה חסד עם המשפחה, היכן היו אי הדיוקים ומדגישה איך המצב היה באמת.
בין לבין ישנו סיפור אוטוביוגרפי כרונולוגי מרתק על משפחה אוסטרית אחת ממלחמת העולם הראשונה, דרך השנייה ועד המאה ה-21. בין יבשות ותרבויות שונות.
מהפנט לראות את השינויים בתחבורה, בחשמל ובאורח החיים של אנשים מאז תחילת המאה ה-20 ועד ימינו דרך הסיפור של אגתה.
לקראת סיום קריאת הספר התעורר בי החשק העז לצפות שוב בסרט, בו לא צפיתי כמה שנים טובות, ולבחון אותו בעיניים ביקורתיות לאור קריאת הספר.
הספר עוסק מעט בתקופה בה עוסק הסרט אבל הוא נותן רקע מפורט על קורות המשפחה המזמרת לפני, בזמן ואחרי תקופת הסרט.
אגתה מקדישה פרק שלם בו היא מפרטת היכן הסרט טעה, לא דייק ועשה עוול לילדי המשפחה, כיצד הגיעו זכויות הסרט להוליווד וכיצד היא קיבלה את המחזמר והסרט וחיה עם נוכחותם.
סיימתי את הספר עם הרגשה מעורבת לגביו, אני לא בטוחה אם אהבתי או לא, אבל בסופו של יום זה סיפור זכרונות של משפחה עם המון אהבה, מוזיקה ורצון לחיים, רואים שיש מאחוריו הרבה רגש ובזכות עריכה מעולה הוא גם נשאר קריא וזורם.
נשארתי עם תהייה אחת גדולה לגבי אגתה עצמה וחיה לאחר שעזבה את בית המשפחה בארה"ב לחיים משל עצמה, אבל על מנת שלא להרוס למי שלא קרא, אשאיר אותה לעצמי (ואשמח לדון על כך עם מי שקרא ורוצה בהודעה פרטית).














