ביקורות ספרים על הספר בְּשַׁפְרִיר חֶבְיוֹן

זה הרביעי שאני קורא של סבתו. את כעפעפי שחר הראשון ממנו קראתי ואהבתי כל כך בשל עידון הכתיבה המיוחדת שהמשכתי לנוספים. הנוכחי איכזב אותי במידת מה. אם בכל ספריו האחרים כל אחד מהם סבב סביב סיפור מרכזי, הנוכחי סובב סביב אוסף סיפורי עליה לישראל מנקודת מבטם של שלושה. סבתו עצמו עלה ממצרים כילד והוא מספר גם על עליה של מישהי נוספת מטריפולי, שעבר דרך איטליה. סיפורם של אלה שהגיעו מחלב פלאי ממש. ההתחלה של כל הסיפורים בבית מזמיל בירושלים, שם מתקבצים העולים הילדים ממדינות שונות. יש כאלה שעלו עם משפחתם וכאלה שלא זכו ומשפחתם חלקית או חסרה. שוב ושוב הם נתקלים באחות קר... המשך לקרוא

מורי

מיוחד במינו. קראתי את הספר לראשונה לפני כשנה וחצי, והוא לא עוזב אותי מאז. לעולם לא אתעייף מלדפדף בו ולקרוא שוב ושוב, לפי הסדר או קטעים אקראיים. בכל קריאה אני מגלה משהו חדש, מתרגשת בכל פעם מנקודה אחרת, פעמים שאני דומעת מהתרגשות ופעמים שאדמע מעצב, בקריאת אותן המילים בדיוק. ישנם משפטים שאני זוכרת בעל פה והם הולכים איתי לאורך היום... כל מילה בספר ערבה כחלב ודבש, וקושרת את הקורא באהבה אין סופית לארצו, מולדתו ועמו. מדי פעם אפשר להתקל בדרישות שלום-קטעים מוכרים מ"תיאום כוונות". רק תמיהה אחת, ואולי אכזבה קטנה יש לי... מדוע דב אינדיג הי"ד, חברו הטוב של הרב סבתו שנה... המשך לקרוא

ירושלמית:)

ושוב גם בספר זה הגעגוע לירושלים של שנות החמישים והשישים, לחבורת ילדי בית מזמיל (קריית יובל) וכמובן חוזר הרב חיים למלחמת יו"כ ולחבר שלא חזר... ספר עוצמתי וחזק. בד"כ כשאני קורא את הספרים של חיים סבתו עולה בי הרצון לחיות בדור ההוא לאיזה שבוע או שבועיים. ... המשך לקרוא

Gersh

עונג צרוף. זורם, מתגלגל, מרתק, מלא ניחוח קסום, ארומטי, ענוג ועשיר. הספר הזה מתעלה על קודמיו בסיומי הפרקים, כל פעם איזו אמירה מיוחדת ורועמת. איזו נשמה יקרה יש לאיש הזה, שאלוקים יעניק לו חיים ארוכים ובריאות. ... המשך לקרוא

קורא כרוני

עונג צרוף. בספר בשפריר חביון, שזור קו המחבר בין ספרים אחרים של סבתו (תאום כוונות, אמת מארץ תצמח ועוד), הספר עוסק בציונות, עליה, אמונה גולה, מעברה... והכול בספר קטן, ומדויק שכתוב בעברית מרגשת, ומתכתב תדיר עם ארון הספרים היהודי, הפיוטים, המנהגים וההוויה היהודית בקהילות השונות. לאורך העלילה של הספר, מתנגנים שני שירים, האחד שיר שליווה את הציונים והמעפילים אותו כתב יעקוב אורלנד (רב הלילה), ופיוט שכתב רבי אברהם מימין(אל מסתתר בשפריר חביון). שירו של יעקוב אורלנד מוטיב חוזר לאורך הספר, וכך גם הפיוט. סבתו מביא את סיפורו וסיפור דמויות שפגש בחייו, ומקפיד לחבר אותם ... המשך לקרוא

קורא כמעט הכול

**** בסך הכול, עברו כמה עשרות שנים. זמן מועט, בוודאי ביחס לתולדות של מדינה, של אומה, של עם עתיק וגאה. ובכל זאת, השתנה כל כך הרבה כאן, מהותית ומוסרית. רובנו עוד גאים בצה"ל (אלא אם כן הצבא פושט על אזרחים שלווים בעיר פלסטינית כדי לחפש מבוקשים), אוהבים את המדינה (אלא אם כן היא מעניקה תספורות מס לטייקונים מרושעים), עושים מנגל ביום העצמאות אבל לא רוקדים הורה, לא שרים את ההמנון בקול רם כי זו פאדיחה, חושבים שמצעד יום העצמאות הוא עוד סממן פשיסטי שאסור לאפשר, ומצעד הגאווה הוא חגיגה פלורליסטית שאסור להתנגד לה. פיוטים וניגונים זה לדוסים ולחלקים המבאסים בהופעה של א... המשך לקרוא

אלון דה אלפרט

מי מתאים מהרב סבתו ליום העצמאות. עולה חדש, נכד של חכם שויכה, יוצא מעברת בית מזמיל; שריונר בנפח במחלמת יום הכיפורים; רב וראש ישיבה, וסופר. שהעברית שלו יפה כל כך ושורשית ונוגעת, והסיפורים שהוא מספר ישראליים כל כך, וחן יש בהם ותמימות וחכמה והומור דק מן הדק, וקסם, ויופי. "בשפריר חביון" הוא סיפורה של מדינת ישראל. הוא סיפור על עולים, מפולין והונגריה ומצרים וסוריה ומרוקו; הוא סיפור על מלחמות ישראל ועל כפר עציון בתש"ח; הוא סיפור על צבריות ועל תפוזים ועל שירי סוכנות; הוא סיפור על ניצולי שואה ועל ילדים יהודים במנזרים, על פוגרומים ועל גאולה. אני קוראת והמי... המשך לקרוא

פֶּפֶּר

אני לא יכולה לקרוא את סבתו כשיש לידי אנשים אחרים. זה הכל בגלל הכבוד העצמי העקום שלי, שלא מאפשר לי לדמוע כשרואים אותי. וסבתו תמיד גורם לי לדמוע. זה לא שהוא כותב על דברים עצובים, זה לא בכי של עצב. זה בכי כזה של געגועים. הכתיבה שלו מעוררת בי געגוע לא מוסבר, למשהו לא ידוע, שכנראה לעולם לא אשיג. הוא כאילו שולח, באמצעות הכתיבה המטלטלת הזאת שלו, שתי ידיים ארוכות, עוקף את הצלעות, מגיע ללב וסוחט אותו. ואז הלב עולה לכיוון הגרון ולכי תתמודדי עם זה. מה שמוזר בכל העניין זה שלא רק המשפטים הרגישים באמת הם אלה שסוחטים לי את הלב. גם בשרות שגרתיות לחלוטין זה קורה לי. שורות ... המשך לקרוא

קריקטורה

איזה ספר נוגע! מי שהחזיק בידיו סידור אי פעם, מי שידע תפילה מהי ויקרא בספר הזה יגלה כי הקריאה בספר לעיתים ממש מרגישה כתפילה נעימה. הרב חיים סבתו מעמיד לנגד עיננו מסמך אוטוביוגרפי מרתק ומושך אודותיו. החל מעלייתו לארץ וילדותו בבית מזמיל שבירושלים, ממשיך לסיפורים של מכריו לאורך השנים, דרך מלחמת יום הכיפורים ועד לימי כתיבת הספר. לאורך הספר אנו מגלים עוד ועוד אנשים שסיפור חייהם מעניין ובלתי רגיל – פרעות באוקראינה, שואה, רדיפות יהודים בקהיר וכהנה וכהנה סיפורים שהאוזן רק רוצה להיפתח ולשמוע עוד ועוד. סבתו הצליח להביא קובץ של סיפורים ציוניים ואוהבי האר... המשך לקרוא

ראיה

הרבה דברים ניתן לומר על הרב והסופר חיים סבתו, אפשר לומר שהכתיבה שלו מרגשת. אפשר לומר שהיא נטועה עמוק בבית המדרש ומקורות ההשראה שלה היא השירה והספרות היהודית לדורותיה. אפשר לומר שהוא ישראלי מאוד ויהודי מאוד ותורני מאוד. מה שבטוח שהוא כותב ממקום מאוד אמיתי, נטול עטיפות וקליפות. חיים סבתו כותב את עצמו, את סיפור חייו כפי שהוא חווה אותו וכפי שהוא משתלב באתוס הציוני, הדתי, האמוני, והאנושי. נסיבות חייו הביאו אותו לחוות את ראשית ימי המדינה, את העלייה, את השונות בינו לבין הצברים, בינו לבין העדות האחרות. וכל זה בילדות מלאה צבעים וריחות סיפורים ודימיונות. לאח... המשך לקרוא

יוֹסֵף

שומר על הרמה. (תרתי משמע). אחרי כמה ספרים של סבתו הסגנון המוכר והנוסטלגי חוזר וממשיך את הסאגה הציונית-יהודית-דתית-חסידית-ישראלית-לאומית בסדרת סיפורים נוספת על קורותיהן של דמויות שונות בדור גאולה זה. כיון שהסיפורים עוסקים באנשים מן השורה, אנשי עמל ועבודת שחק ובעלי מקצועות רגילים ולא אנשי רוח דגולים החיבור אליהם הוא יותר עוצמתי כי לכל אחד בארץ הזו ובמיוחד לאילו שעשו את המהפך החשוב בחייהם ועלו ארצה - יש סיפור עצום משלו. נוגע ללב ומענג.... המשך לקרוא

אגב

בעבר כתבתי שיש סופרים ש"אם קראת אחד מספריהם קראת את כולם", והוספתי "לא כן בספריו של חיים סבתו". למגינת לבי גיליתי שהסיפא של ההצהרה הנ"ל תקפה גם לגבי ספרו האחרון "בשפריר חביון". אין בספר שום חידוש מרעיש. רק "פנים חדשות" או מקומות גאוגרפים "המודבקים" לחלק מסיפורים קודמים שהופיעו ב"בואי הרוח" (גם בית מזמיל וגם אמפטיה לניצול שואה) או ב"תיאום כוונות" (קטעים נרחבים על מלחמת יום הכיפורים). ומי שיתאמץ ימצא גם דמיון רב ל"כעפעפי שחר". העברית המשובחת והגבוהה היא, לעניות דעתי, קרן האור היחידה שמצדיקה הוצאת ספר שכזה והמולת תקשורת. למי שלא קרא מספריו של סבתו – וזה ה... המשך לקרוא

אברהם

לפני שהתחלתי לקרוא את הספר הלכתי לחפש בד"ר גוגל מאיפה השם "בשפריר חביון"? מסתבר, שזהו פיוט שחובר על ידי הרב אברהם מיימון, שהשתייך למקובלי צפת במאה ה-16. בפיוט משתמשים הס"ט, וכמו כן הוא מצורף לספרי הזמירות של תנועת החסידות. הפיוט עוסק בתורת הסוד והקבלה. מחבר: ר' אברהם מיימון (הועתק מאתר קהילות שרות פיוט וניגון): אֵל מִסְתַּתֵּר בְּשַׁפְרִיר חֶבְיוֹן עִלַּת הָעִלּוֹת מֻכְתָּר בְּכֶתֶר עֶלְיוֹן בְּרֵאשִׁית תּוֹרָתְךָ הַקְּדוּמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא וְהִיא נֶעְלָמָה רְחוֹבוֹת הַנָּהָר נַחֲלֵי אֱמוּנָה תּוֹצְאוֹתֶיהָ חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי ... המשך לקרוא

לי יניני

את הספר הזה 'גנבתי' מהשולחן של אבא בעיצומו של החג הארוך האחרון. גנבתי והתאהבתי. הסופר שוזר על פני 187 עמודים חלקי סיפורים מהשואה, גלות חלב/קהיר, מדינת ישראל הצעירה וטראומת יום כיפור, סיפורים שעומדים בפני עצמם אבל מתחברים לתמונה הגדולה של גלות וקוממיות. כדור שלישי לשואה, בן להורים צברים אשכנזים, ריתק אותי לקרוא ולשמוע אולי בפעם הראשונה על חוויותיהם של צעירים שנולדו בארצות המזרח, חלמו את החלום הציוני והצליחו לממש אותו על אף כל הקשיים שעמדו בדרכם. העברית היא עברית סבתו - עברית על זמנית אשר שוזרת שפת התנך עם שפת המשנה, פיוטי מזרח עם ניגוני מערב, גלות וח... המשך לקרוא

בן שלמה

לפני יותר מעשר שנים ניסיתי לקרוא ספר של הרב סבתו ולצערי לא התחברתי. את הספר בשפריר חביון קיבלתי במסגרת קהילת הקוראים המשפיעים של ידיעות אחרונות והחלטתי לנסות שוב. סגנון הכתיבה יפה, שפה עשירה ופיוטית אך לא היה לי קל ולא תמיד הבנתי את משמעות הפיוטים דבר שפגם לי ברצף הקריאה. בהחלט לא ספר שמתאים לכל אחד. חיים סבתו פורש את קורות חייו מילדותו, בהיותו עולה חדש בן 8 מקהיר לשכונת מזמיל בירושליים, דרך שנות נערותו ועד בגרותו (כולל שרות בצבא) והכל דרך ראות עיניו בשפה פיוטית שייחודית לו. במהלך חייו הוא פוגש אנשים כאשר לכל אחד סיפור מעניין משלו. המשותף לסיפורים ... המשך לקרוא

תושיק

צייר הולך ברחוב. אני משערת שהוא אוסף בלכתו קווים, מראות וצבעים. אולי יזכור אותם בעתיד באחד הימים ויעלה אותם על הבד. הרב סבתו מהלך ואוסף קווים, מראות וצבעים, מילים פסוקים ודמויות ומשמר את כולם עד שיגיע זמנם להיכתב על הספר. בשפה עשירה ורבת רבדים - ולא, זה לא חיקוי של עגנון אלא שפה היונקת ישירות מן המקורות לדורותיהם - נפרש עולם מורכב. שם הספר "בשפריר חביון" לקוח משורה בפיוט: "אל מסתתר בשפריר חביון". וכמה האל שהסופר כותב עליו מסתתר - בפרעות, בשואה, במלחמה, בכל הצרות והייסורים. אבל הרב סבתו אינו בא עמו חשבון - גם בשבר הגדול ניכרת ההשגחה ורק ראיית הארוג הטווי ... המשך לקרוא

נוריקוסאן

לאחר קריאת הספרים של הרב סבתו- מגיעים בצורה הטובה ביותר ל׳בשפריר חביון׳. מה זה בכלל השם הזה? איך זה קשור לספרים הקודמים? איך שוזר הרב את העליה לארץ ישראל, עם מלחמות ישראל, העדות השונות, פיוטים וחידות עלומות...? על כל אלה ועוד, ובעיקר בשפה מדהימה, קולחת ומרתקת, כותב הרב סבתו בספר הזה. צריך לחשוב עד כמה הספר הזה ׳עובר׳ את ספריו האחרים או שהוא ׳רק׳ דומה להם- אבל בכל מקרה, ספר מצוין, חשוב, מרתק, מעניין וסוחף... מומלץ בעיקר לקרוא אותו לאחר הספרים האחרים אבל לא חייבים. מקווה מאוד שזה לא הספר האחרון- למרות שזה נשמע/נקרא כך מתישהו במהלך הקריאה. 10 בסולם לולו.... המשך לקרוא

לולו

קניתי! הספר נח אחר כבוד במדף מעל המיטה שלי. גמרתי אותו תוך יום. קצת התאכזבתי. לא הרבה. באמת שלא. זאת אותה הכתיבה הייחודית, אותה עלילה מעגלית. אותה חזרה בזמן. אותם מוקדים: חלב (אמת מארץ תצמח), מצרים, בית מזמיל (בואי הרוח), מלחמת יום הכיפורים (תיאום כוונות). אבל... הסגנון חופשי יותר. שורות קצרות קצרות, כמעט שירים. חסכנות במילים. נדמה לי שכבר כתבתי פעם: הרבה מדברים על הדמיון שבין סבתו לעגנון. מלבד העברית היפה, נקודת הדמיון היחידה היא ההומור שלהם: ציני, ועם זאת עדין. זה ההומור האהוב עלי: חד, עוקצני, קטלני. אבל נעים ולא יוצר ריחוק מן הדמות. בספר הזה אין כמעט הומור,... המשך לקרוא

אריאל