ביקורת ספרותית על ימים של בהירות מדהימה מאת אהרן אפלפלד
ספר טוב

---

כתיבה של בהירות מדהימה. אפלפלד, כמו כמעט בכול הספרים שלו שאני קראתי לוקח אותנו לתקופת מלחמת העולם השניה. אם לדייק מיד לתום המלחמה. קצת לאחר השיחרור. האנשים נפלטים מהמחנות ואמורים לעשות דרכם הביתה. הסיפור מגולל את סיפור של תיאו שמשתחרר ממחנה שמונה. הסטפר ממקם את הקורא כמצלמת GoPro על הכתף של תיאו, וכשהו נרדם המצלמה מסתכלת פנימה לתוכו, ואנחנו הקוראים איתה. אנחנו מלווים את תיאו בדרכו הביתה, כשהוא ער בדרך, וכשהו ישן בחלומותיו ובזכרונותיו.
על שני צירים אלה מתקדם הסיפור: 200 הק"מ בדרך הביתה על המפגשים האקראים אם ניצולים אחרים, וניצולה אחת ספציפות שמאירה עבור תיאו את אביו באור שלא הכיר, והציר השני חלומותיו מחשבותיו של תיאו זכרונותיו מהמחנה והחיים שלפני. שני הצירים מובילים לאותו מקום כמיהה להמשיך בדרך הבית, להמנע מעיכובים ככול שיוכל. לא כולם חושבים כמותו, לא כולם אצים הבית, בעיקר בגלל הפחד ממה שימצאו במקום שהיה פעם בית.
גם כאן כמו בספרים רבים אחרים של אפלפלד יש אמא אהובה, ואב אוהב ופחות קרוב. נדרש ממני הרבה השהיית ספק במהלך הקריאה, הרבה דברים שאני לא קונה (בעיקר לגבי טבע האדם when the going gets tough) אבל אומר לכם את האמת היה שווה להשהות הספק
גם כאן יש את מלחמת העולם השניה והארורה
גם כאן דרכים כפריות, על הפונדקים הכנסיות והכפרים.
גם כאן הדיאלוגים בין הדמויות כנים וישירים.

מי שאהב את הספרים של אפלפלד יאהב גם את הספר הזה.

» ביקורות נוספות של קורא כמעט הכול
» ביקורות נוספות על ימים של בהירות מדהימה