הבהרה לדעתי הספר הוא לא כל הסיפור , ישנה זווית נוספת (GOOGLE). אני באופן אישי לא "קונה " את הסיפור - בעיקר לא את התנהגות החוטף ש"אף פעם לא אנס אותה"

לדובה - אני לא זוכרת כרגע את הספר כי קראתי אותו מזמן ברור שדבריה נערכו וסוגננו ע"י צמד כותבות הצללים שהוצמדו לה (אגב, השימוש בסופרים כאלה נפוץ הרבה יותר מכפי שחושבים). אבל היתה לה גישה למכשירי טלויזיה ולרדיו בזמן שהיא היתה בשבי, היא הקפידה ללמד את עצמה באמצעות ספרים שהוא הביא לה מדי פעם או שהיא מצאה אצלו בדירה (בשלב מסויים הוא הרשה לה לשהות בקומה העליונה), ובכל מקרה, מהראיונות היא נשמעת אינטיליגנטית למדי ורחוקה מלהיות עילגת.

ורק להוסיף - בעיני זה ספר מצויין, אחד החזקים והסוחפים שקראתי קראתי אותו בתוך יומיים (באנגלית) עוד לפני שהוא ראה אור בעברית ואח"כ גם צפיתי בראיונות עם נטשה קמפוש. אפשר לראות סרטים תיעודיים על המקרה שלה ביוטיוב ולראות שמה שכתוב שם הוא אמת לאמיתה (ונתמך גם בעדויות של אנשי משטרה ופסיכיאטרים). בעידן האינטרנט לא צריך "להתבסס על תחושות" אלא פשוט מאוד לבדוק.

הבחורה לא סופרת- לכן יש עורך לכאלו ספרים הביוגרפיות הכי גדולות שכתבו האנשים שחוו את הדברים-נכתבו ע"י אנשים שאי אפשר לומר שהם סופרים. אז הבנתי מדוע זה לא אמין בענייך.
פה כל קורא מקצועי יגיד לך לבדוק מיהו העורך. לרוב אלו עורכים מנוסים או עיתונאים שלקחו את מה שהגברת אמרה ומשכתבים את זה בשפה שתהיה קריאה לכולם וגם הסדר זמנים וכל דבר אחר יהיה במקומו.
הסיפור הוא אמיתי- אבל אני בטוחה שזו לא שפתה האמיתי של בחורה שהיתה כלואה ללא ספר כל כך הרבה זמן.

לא הבנתי את הביקורת. הסיפור הוא סיפור אמיתי לחלוטין כל העובדות שמתוארות בו אכן קרו - היא נחטפה בדרכה לבית הספר ע"י אותו מטורף שהחזיק אותה במשך שמונה שנים עד שהצליחה להימלט. היא מספרת את מה שעבר עליה מנקודת המבט שלה. גם לא הבנתי את ההבחנה שערכת בין ביוגרפיה/ סיפור. זו לא ביוגרפיה, אם כבר אפשר לומר שזו אוטוביוגרפיה, כי היא כותבת על עצמה. אבל לדעתי, זו גם לא אוטוביוגרפיה, אלא ממואר, ספר זכרונות, של תקופה וחוויות מסויימות מאוד בחייה של המחברת.