ביקורת ספרותית על האסופית - אן מהחווה הירוקה [מהדורה חדשה] - אַן שֶרְלִי האסופית #01 מאת לוסי מוד מונטגומרי
ספר מעולה

---

התלבטתי רבות לגבי הסיקור הראשון שלי פה, הסיקור שיפתח את שהותי באתר הזה, שאני צופה בו בתור אורחת כבר כמה חודשים, מתלבטת אם להירשם או לא(כן, המשפט הראשון הזה נשמע מעט דרמתי-זה לא נורא). לבסוף החלטתי להירשם היום, ביום הספר העולמי, והחלטתי לפתוח את השהות שלי כאן בסקירה של ספר הילדות האהוב עליי והזכור לי ביותר-האסופית. אן שירלי היא כנראה הדמות הספרותית האהובה עליי ומודל להשראה בכל רגע.
(ייתכנו ספויילרים מעטים והערות בסוף הביקורת)
***
למרות שהפעם האחרונה שקראתי את הספר הייתה ממזמן, אני עדיין זוכרת את רוב עלילת הספר, שהיא פנטסטית, לפי דעתי. הספר הזה התחיל את האובססיה שלי לשיער ג'ינג'י (אובססיה שרק גדלה עם השנים והיא אכן אובססיה שמרתיעה אנשים ברגע שהם מבינים את גבולותיה). הספר הזה גורם לי לחשוב על כך שהוא עיצב חלק ניכר מאישיותי הספרותית, כי אני מזהה בתוכי חלק מהתכונות האופי של אן שנמצאות גם אצלי. אן היא ילדה כל-כך מיוחדת, שמתבגרת והופכת לנערה חזקה יחסית (בהתחשב בתקופה שבה סדרת הספרים נכתבה) ולאישה שעומדת על דעתה. אחד מהדברים שאני כל-כך אוהבת בספר הזה הוא הדימיון של אן. הדמיון המפותח שלה גרם לי להרגיש שאני לא היחידה שמאמינה בקסם ובפנטזיה (עד גיל 10 הייתי בטוחה שפיות הן אמיתיות), ושהחברה לועגת לכל דבר ששונה מהמודלים שהיא קבעה לעצמה. האופי של אן גורם לה להמון צרות מסוגים שונים, אך גם יש לה השפעה טובה על סביבתה, מכיוון שבשלב כזה או אחר בספר ובסדרת הספרים רוב האנשים מתחילים לחבב ואפילו לאהוב אותה, מה שמוביל אותי לנקדוה הבאה בביקורת-גילברט. הוי גילברט. כמה עליות ומורדות עברתי עם אן ביחס שלה ושלי אליו. אני עדיין זוכרת שברגע שגילברט ניפץ את הלוח על ראשה של אן, כל-כך התרגזתי וצעקתי. הרגשתי משופלת ברגע שגילברט היה האחד שעזר לאן לא לטבוע בנהר. סיפור מערכת היחסים שלו ושל אן היה הראשון שקראתי מהסוג הזה, אויבים מרים השפכו לחברים ולבסוף ליותר מזה. שאר הדמויות שמלוות את אן- לרובן יש מקום ויחס שונה אצלי. מרילה: מרילה כנראה הייתה האם המאמצת הקשוחה ביותר שהכרתי מעודי, חוץ מהאימהות החורגות המרושעות בסיפורי האגדות של האחים גרים ושל האנס כריסטיאן אנדרסן. היא הייתה גם אחת מהדמויות הכי נטולות דמיון ומעשיות שאי פעם הכרתי. למרות הקשיחות וחוסר הדמיון שלה שלה, חיבבתי אותה, וכמו כן אהבתי את המערכת היחסים בינה לבין מתיו, ואיך שניהם התייחסו לאן, ביחד ובנפרד. מתיו הוא דמות נהדרת מבחינתי, שלפעמים מזכירה לי את סבא שלי ז"ל. מערכת היחסים שלו ושל אן היא בעצם ההפך מין המערכת יחסים של אן ומרילה בתחילה הספר, ואני מוצאת את זה שהחיבור של מתיו לאן הוא גורם נוסף של היופי שטמון בספר הזה. ועכשיו,לדמות האחרונה חביבה (כי אני לא אתחיל לפרט פה על ג'יין רובי וג'וסי הגועלית) היא דיאנה. דיאנה היא החברה הטובה המושלמת, היא משלימה את אן בדיוק כמו שגילברט משלים את אן.היא (כמו מרילה) ההפך מאן וזה מה שיוצר בינהן חברות עמוקה וטובה כל-כך. העלילה הכללית בספר היא עלילה מהנה ביותר, חוץ מהסוף שממחיש את התבגרותה הנפשית של אן (אך לא לגמרי) וההבנה שלה שהעולם יכול להיות אכזרי למדי.
לסיכום- האסופית הוא ספר נפלא שאפשר ואף רצוי לקרוא בגיל מבוגר יותר, אחרי הילדות-אך גם לתת לקרוא את הספר הזה לילדכם או לאחיות/חים הקטנות/ים שלכ/ן זה מעשה מומלץ בהחלט.
***
הערות-
1.קראתי את כל הסדרה: לטעמי, הספרים הראשונים היו נהדרים, הספר השישי והשביעי היו די משעממים וכמעט וויתרתי עליהם אבל המשכתי בשביל אן וגילברט.
2. זוהי הביקורת הראשונה שלי, וכביקורת כלפי עצמי: אני מקווה שהביקורות הבאות שלי יהיו ארוכות יותר, הרי זאת לא הפעם הראושנה שאני כותבת ביקורת, אבל זאת כן הפעם הראשונה שאני מפרסמת אחת. אני גם מודעת לשילוב בין שפה גבוהה לשפה יום-יומית, כזאת אני.
3. אני לא יכולה לחכות להיות יותר באתר הזה, לכתוב עוד ביקורת ולהכיר אנשים חדשים!
4. יום הספר שמח לכולנו.

» ביקורות נוספות של Readers gonna read
» ביקורות נוספות על האסופית - אן מהחווה הירוקה [מהדורה חדשה] - אַן שֶרְלִי האסופית #01