סיפור שהוא לכאורה בנאלי:
נוסע קבוע לעבודה של הפעלת מכונה לגריסת ספרים, מציל מדי פעם, חבילת דפים ומקריא אותם כל בוקר ברכבת. (נראה אותכם קוראי, כנוסעים כל בוקר באותה רכבת, וכל בוקר קם אותו תמהוני ומקריא מחבילת דפים המשתנה מיום ליום, לעיתים אין קשר בין הדפים).
הוא מוזמן להקריא בבית אבות. ושם יש תגובות של הקהל אליו ועל הקריאה שלו.
בסוף הוא מוצא דיסק און קי, וההמשך כדאי לקרוא.
כאמור זאת השכבה העליונה. אבל הסיפור מתקיל אותנו עם העובדה כי עולמנו הוא רב שכבתי. לעיתים השכבות אורתגונליות אחת לשניה, כלומר , אינן משפיעות אחת על השניה, ברוב המקרים, אין קשר בין עולם של שומע אחד לעולמו של האחר.
הדוגמה הבולטת, היא תיאור ההקראה בבית האבות. כל קטע שמוקרא,הופך לדיון על מיקומו, מה קרה או יקרה לגיבור בהמשך הדרך, אמצעי להפעלת הדמיון היוצר אצל השומעים, או לפעמים סגירת חשבון עם דייר טרדן או מרגיז.
עם הזמן ה"טכניקה של דמיון מודרך "משתפרת" ומעורבות השומעים גדלה.
אולי,תיקון קטן למה שהגדרתי קודם אורתוגונאלי.
בעולמות מוצלבים, יש קו או נקודת מפגש. המפגש הזה משפיע.
בואו נחשוב על עולמנו. האם לאותם אנשים אקראיים שאנו פוגשים ביום יום, אין השפעה מצטברת על תפיסה והשקפת עולמנו?
בוודאי שכן.
האם ילד שגדל ברעננה, ומגיע לשירות צבאי, אינו חוטף הלם מישראל האחרת ? שם הפגישה האורתוגונאלית היא בעוצמה גדולה יותר, אפילו.
יתכן כי בסיום השירות הוא יגדיר את המפגש כחוויה, ויחזור לחיקו החמים של עולם כפר שמריהו (שידרוג של אחרי השירות).
כדאי לקרוא את הספר ולו רק כדי למצוא ולחשוב על ההיבט הזה שבו.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
