ביקורת ספרותית על הקורא ברכבת של 6:27 מאת ז'אן פול דידילורן
ספר מעולה

---

יופי של ספר! פשוט תענוג! סיפור על "האנשים השקופים" שבחיינו כגון: השומר במפעל, המנקה של השרותים, הפועל, נכה קטוע רגליים ועוד.
סיפור על חברות, נתינה, תקווה וחיפוש אחר אהבה שנמצאת במקומות הכי לא צפויים אבל אסור להתייאש מלחפש אחריה.
הגיבור הראשי הוא לוקיון מץ שאנשים צוחקים עליו וקוראים לו "מוקיון ולץ". הוא בן 36, בחור בודד שמנסה להסתתר מהעולם ומנהל חיי שיגרה משעממים. הוא עובד במפעל לגריסת ספרים, תחת בוס קשוח וגר עם דג זהב.
לוקיון אוסף דפים ממכונת הגריסה וכל בוקר קורא ברכבת דף מתוך ספר לקהל הנוסעים שכבר מחכה לו בשקיקה.
הוא התיידד עם אדם שעבד במפעל ורגליו נקטעו בגלל תקלה שהיתה במכונה. הוא עוזר לו למצוא את כל העותקים של הספר שגרסה המכונה ביום שרגליו נקטעו מכיוון יש בהם חלק מהבשר שלו. הזוי אבל זה הדבר שנותן טעם לחייו של הנכה.
הוא מגיע גם לבית אבות ומקריא להם פרקים מהספרים. הוא מתיידד עם השומר של המפעל שאוהב לחרוז חרוזים.
יום אחד הוא מוצא ברכבת דיסק און קי ובו מופיעים כתבי יד של בחורה בת 28 ושמה ג'ולי. היא מספרת על חייה כמנקה בשירותים של קניון ועל ספיד-דייטינג שעשתה והקטעים מלאי הומור.
לוקיון מתאהב בה ובעזרת חברו הנכה הם מנסים למצוא אותה.
האם לוקיון ימצא את אהובתו?
כדאי לכם לקרוא את הספר המתוק הזה, ממליצה בחום!

» ביקורות נוספות של תושיק
» ביקורות נוספות על הקורא ברכבת של 6:27