היא: תקני לי את הספר
אני: אין שום בעיה אבדוק בסטימצקי, אני גאה בך שאת רוצה לקרוא
היא: את לא מבינה איזה ספר זה כל העולםםםם מדבר עליו
אני: מה את אומרת? עד כדי כך?
היא: נו, דחוף תבדקי אם יש בחנויות
אני: מיד
השיחה עם חנות הספרים:
אני: היי, יש את הספר?
היא: נראה לך? נחטף כמו עגבניות בשלות
אני: תזמיני לי
היא: אבדוק כי יש מחסור
לאחר המתנה של כמעט שבועיים וחצי....לקול תרועות וחצוצרות , השטיח האדום מתגולל לו, השליח ברוב פאר והדר נכנס ובידו החבילה....הספר מגיע...
היא: את חייבת חייבת חייבת לקרוא
אני: עד כדי כך?
היא: את חייבת, זה הספר הכי יפה שקיים
אני: הממ...אוקיי אקרא
ואז, כפופה לכללי התנהגות לפני קריאת הספר...את הילדים מכניסה למקלחות במרתון מטורף, ארוחת הערב כבר על השולחן, כיבוי אורות 21:00!!! יש עשיתי זאת...נכנסת למטבח...2 פרוסות לחם קל, גבינת סקנדינביה, מריחה קלה של פסטו, כוס חלב רותח, ואני...מתיישבת לי לקרוא....
הספר בנוי על פוסטים שפורסמו בפייסבוק!!!!!
כל הספר כתוב בצורה ירודה ושטוחה, אגזים ואומר גם פשטנית...
אהבה / פרידה / מריבה / השלמה / וחוזר חלילה
אין עלילה, אין סיפור, אין כלום...כל פרק מסתיים ב 2-3 דפים שבנויים מדיאלוג כל כך נמוך...
משפטים כמו:
"איזה זבל אחד גנב לנטע את התמימות" המשפט הזה נכתב כהקדשה לכל אותן קורבנות אונס...נו באמת! איזו שפלות, ואיזו רדידות.
השפה כל כך נמוכה, אין עלילה, אין המשכיות, לא הצלחתי להבין על מה כל ההיסטריה, על מה כל הרעש וההמולה...
לצערי דבר אחד כן הבנתי....
קיים כאן דור "טכנולוגי" דור שאינו מחפש עומק, מחשבה כנראה...נערות ונערים שמחפשים דברים שטחיים, בשפה נמוכה...שפה קלילה...בלי לאמץ את הראש...
חבל! חבל נורא....אני בכל אופן את הספר הזה גנזתי למעמקי המגירה....
נ.ב
הספר הזה נחשב "רב מכר"!!!













