אני פתי.
כל תמרורי האזהרה סינוורו כשהרמתי את הספר הזה מהערימה הקטנה בחנות - העטיפה הבנאלית, שם הספר הבנאלי עוד יותר, הטקסט הרדוד בגב העטיפה והמבט של המוכרת שכולו אמר "אתה בטוח בבחירה שלך?" - ובכל זאת לא נתתי לכל אלה לעצור מבעדי. גם לא לשחיטה שביצעה עלית קרפ לספר הזה במוסף הספרים של הארץ. שחיטה? יותר וידוא הריגה. חודשיים בראש רשימת רבי המכר של סטימצקי וצומת ספרים כנראה לא טועים חשבתי לעצמי. ואם הוא גם ברשימת רבי המכר של החנויות הפרטיות, אז אני כנראה מפספס משהו. בעתיד אולי כדאי שאפסיק לחשוב ואדבר בקול רם. אתייעץ עם עצמי. אם לא יזיק, לפחות יחסוך לי זמן וכמה שקלים.
זה לא ספר רע, כי זה לא באמת ספר.
זה לא כתוב רע, כי זה לא באמת כתוב.
זה לא באמת משכיל, כי זה קובץ של קלישאות מרוטות עד היסוד.
זה לא באמת מעניין, אלא אם את נערה בת 12 שמאוד רוצה להתבגר במהירות.
וזה לא באמת קריא, ובהכרח גם לא שווה את הכסף.
אז מה זה כן? רב מכר בהגדרה ובזבוז זמן אדיר.
את הזמן אף אחד כבר לא יחזיר לי. אבל את הכסף אפשר בבקשה לקבל בחזרה?

















