ביקורת ספרותית על תאנה ממתינה לשמיים מאת מירה קדר

---

קשתה עלי הפרידה מהדמויות של "אהבה שמים וריח הדרים" והמשכתי מיד לספר "תאנה ממתינה לשמים" ששם במרכז את הדמויות מהספר הקודם יחד עם הדמויות מהספר הראשון בטרילוגיה - אחד מאלף.
נשמע כמו הרבה דמויות?
אז חכו, זו רק ההתחלה.
כי בנוסף לשניים וחצי הזוגות מהספר הקודם, לזוג מ"אחד מאלף" + שני אחים וגיסה, חצי מהספר עוסק בדור הקודם, דור ההורים, ומספר את סיפורם של שלושה זוגות, כולם הורים של חלק מהדמויות בספר הנוכחי.
עכשיו נשמע כמו הרבה דמויות?
נכון, ולא רק זה, אלא שיש בין רובן קשרי משפחה, ואנחנו מדברים פה על לפחות שני דורות.
למרות שהכרתי את רוב הדמויות מהספרים הקודמים - הלכתי לאיבוד בסבך הדמויות וקשרי המשפחה שלהן.
בחצי הראשון של הספר חזרתי שוב ושוב למפתח הדמויות בהקדמה, אחר כך כבר הייתי בעניינים פחות או יותר.
למי שמתחיל ישר מהספר הזה - צפוי תוהו ובוהו רציני.
איך אמר ההוא שקרא ספר טלפונים? יותר מדי דמויות, פחות מדי עלילה.
כי אחרי שצלחתם את סבך הדמויות, ציירתם עצי משפחה, צבעתם חיצים מקשרים והבנתם מי בן של מי ומי גיסה של מי, אפשר להתפנות סוף סוך ולשאול על מה בעצם מספר הספר.

שתי עלילות יש בספר.
האחת - בת ימינו.
חבורת הדור הצעיר נפגשת בערב בכורה של הצגה.
המחזאית, הבמאי ושתי מעצבות התפאורה הם בני החבורה.
יש את ההתרגשות של טרום ההצגה, ומפגש בבית קפה לאחריה כדי לדון עליה.
אוקיי, והעלילה?
כן, זאת העלילה.

"יושבים בבית קפה
ומרגישים בתוך בועה
מה לא עשינו
איפה טעינו
מה נשתנה"

הספר עובר מדמות לדמות, מפרט ומתאר מה חשבה כל דמות, מה אמרה, מה הבינה מהדברים כל אחת מהדמויות האחרות, מה חשבה כל אחת מהן. כל בדל מחשבה ורגש שבמציאות, חולף בראש במשך מאית שניה, מרפרף על פני התודעה ולא תמיד מגיע, הכל מתומלל ומפורט כאן.

"יושבים בבית קפה
ומדברים על המצב
מה לא עשינו
איפה טעינו
ולמה עכשיו"

חוץ מרגשות ישנו גם דיון אינטלקטואלי שנוגע בשאלות של הומניזם, לאומיות, פוליטיקה, אמונה, אמנות והקשר בין כל הנ"ל בתיבול הרב קוק.
התחושה היא שאנחנו יושבים בשולחן ליד, מצותתים לדוברים, עוקבים אחרי הבעות פניהם.
הדמויות מרגישות אמיתיות, המפגש הוא אירוע סביר, מציאותי, מרגיש כמו מציאות. הדיון עמוק, מעניין, אבל...
איפה פה הסיפור?
רוב ה"עלילה" אם אפשר לקרוא לה ככה, מתרחשת בדינמיקה שבין הדמויות, ברגשות שמתגלים ומתפתחים באותו ערב, בתובנות שהמפגשים ביניהן יוצרים.
אוקיי, לא בטוח שאפשר לקרוא לזה עלילה.

אירוני: ענבר, האמנית מהספר הקודם, היא אמנית טוטאלית. היא לא מתפשרת, לא מנסה לתקשר עם הקהל. היא יוצרת את מה שהיא רוצה ומאמינה בו, ומחכה נואשות לקהל הרצוי, לקהל שיבין.
בספר הזה, היא משתתפת בהכנת התפאורה ולראשונה יוצרת משהו על פי דרישה, משהו מובן וברור שנועד לתקשר עם קהל מסויים.
ואילו מירה קדר, כך נראה, עשתה את התהליך ההפוך: אם הספר הקודם היה תקשורתי ומובן, הרי שהספר הזה מותיר את הקהל מבולבל ותוהה.

בסדנת כתיבה שהשתתפתי בה פעם, היה תרגיל: לקחת את אחת הדמויות מסיפור שכתבנו ולהציב אותה בכמה סיטואציות: ארוחה משפחתית, דייט, מפגש עם חבר/ה. זה נועד, אני חושבת, לעזור לנו לגבש אותה, את תכונות האופי שלה, להפוך אותה למציאותית. אחר כך אפשר לחזור לסיפור ולוודא שהיא מתנהגת בהתאם, שהיא פועלת על פי האיפיון שלה.
הספר הזה הזכיר לי קצת את התרגיל ההוא: מירה קדר מכירה כל כך טוב את הדמויות שלה, שהיא מסוגלת לתאר לפרטי פרטים איך כל אחת מהן תתנהג, תגיב, תחשוב בסיטואציה יומיומית יחסית של מפגש חברי.
אבל שוב נשאלת השאלה... איפה הסיפור בכל זה?

בפרקים החוזרים אחורה, לדור הבוגר, יש לכאורה יותר עלילה: תקופת הבריטים והמחתרות, קום המדינה, השבי הירדני, ששת הימים... אבל גם שם, כל המאורעות הסוערים הם רק תפאורה, רקע חיוור. העיקר מצוי בין הדמויות. בהתלבטויות ובתהיות שלהן, באהבותיהם ובחששותיהם ובדינמיקה הנרקמת ביניהן.
גם כאן ישנו רובד של דיון, של התלבטות, בכל הנושא הלאומי והפוליטי, המתכתב עם, או שמא מכתיב את, הדיונים של הדור הבא.

העלילה/לא-עלילה של הספר עוסקת, כאמור, ביחסים בין הדמויות. השאלות המלוות אותנו לאורך הקריאה הן: האם רותם תצליח לשמר את יחסי הקרבה שיצרה עם רחלקה? האם ענבר ורחלקה יתחברו? אם כן - איך זה ישפיע על יחסיהם של ענבר ועופר? ובעיקר - האם רותם תיענה לחיזוריו של יקי?
כל השאלות האלו נותרות פתוחות בסוף הספר. כמו התאנה הממתינה לשמים בשמו של הספר - גם הן ממתינות לפתרונן.

והקורא שאהב את אהבה שמים וריח הדרים עומד מול הספר הזה נבוך.
משהו בו מדבר אליו, אמנם, אבל ככלל הוא חש שאינו מבין. שכשל בתפקידו כקורא - להבין, להנות, לגלות תובנות.
והוא נזכר, הקורא, שגלעד - דמות מרכזית מהספר "אהבה שמים וריח הדרים", שרוחו מרחפת גם על פני הספר הזה, אהב את יצירותיה של ענבר. אהבה שאינה תלויה בהבנה, אהבה הנובעת מחיבור רגשי ואינטואיטיבי, לא שכלי, שאינה מתיימרת להבין משמעות, לפרק לגורמים, לנתח ניתוח אמנותי.
והוא אומר לעצמו, שאולי גם בקורא כזה, קצת מתוסכל, שאינו מבין עד הסוף, שנהנה-חצי, שמחה הסופרת.
ואולי די בזה.

מומלץ רק לאחר קריאת שני הספרים הקודמים בטרילוגיה (על הכריכה כתוב שהוא עומד בפני עצמו. אל תאמינו) ורק למי שממש אהב את שניהם.

» ביקורות נוספות של רויטל ק.
» ביקורות נוספות על תאנה ממתינה לשמיים