• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הימים שאחרי

הימים שאחרי

מאת רידיאן ברוק

הביקורת של שמוליק

תמונה של שמוליק
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
3.0
הימים שאחרי

הימים שאחרי

מאת רידיאן ברוק

הביקורת של שמוליק

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
תמונה של שמוליק
הוצאה לאור:מחברות לספרות
שנת הוצאה:2015
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
yaelhar
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 6 שנים

“# המבורג 1946. העיר היא גל הריסות. בחלוקת של גרמניה שלאחר התבוסה לארבעת המנצחים, היא נפלה בגורל הבר”

2/5
ביקורות על הימים שאחרי
הבאה
עומר ציוני
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 10 שנים•1 דקות קריאה

במלחמת העולם השנייה המבורג מופגזת באלפי טונות של פצצות תבערה ו 40,000 אזרחים מוצאים את מותם.
הרומן של התסריטאי, העיתונאי והסופר (בסדר הזה) רידיאן ברוק מתרחש שנתיים לאחר מכן בתקופה שאנגליה ניהלה את העיר. התושבים סווגו לשחורים (נאצים), אפורים (משתפי פעולה) ולבנים (נקיים) בתהליך דה-נאציפיקציה.
משפחה של קולונל אנגלי ששכל את בנו בהפצצות הנאצים על אנגליה משתכנת בבית של משפחה גרמנית ששכלה אם בהפצצות על המבורג.
אם שכולה מול בעל אלמן ? ילדה יתומה מול ילד בצל אחיו ? אב שכול מול תושבי המבורג ? הכל אפשרי ומותר.
כך נפרשים להם קורות משפחת הצדיקים (הלבנים) בהמבורג, החריגים ביחס לשאר האנגלים (השחורים) הבוזזים, המתנכלים לאוכלוסיה הרעבה והסובלת מרעב, על פני כ 300 עמודים קריאים למדי עד שיוצא ספר אפור למדי שלא הצליח לגעת בי למעט העניין ההיסטורי.
נתראה בסרט...

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של סוריקטה
סוריקטה
תמונה של רץ
רץ
תמונה של אנקה
אנקה
תמונה של yaelhar
yaelhar
תמונה של michalro
michalro
תמונה של אפרתי
אפרתי
12קוראים|גיל ממוצע59|67%נשים

על המבקר

תמונה של שמוליק

שמוליק

ותיק
חבר מזה 13 שנים
58 ביקורות•3 נבחרות•1,002 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של שמוליק
שמוליק
ותיק
חבר באתר מזה 13 שנים
ביקורות58
ביקורות נבחרות3
לייקים שקיבל1,002
דירוג ממוצע4.2 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת33ספרות מקורית8מתח ריגול והרפתקאות7

דיון על הביקורת

3 תגובות
•לפני 10 שנים

הביקורות שלך...

לטב ולמוטב מוסברות בענייניות ולעתים בחינניות, מה שעושה אותן כיפיות לקריאה :) ספציפית ת'ספר הזה לא קראתי~~
קארן
קארן•לפני 10 שנים
קלושים ביותר
אנקה
אנקה•לפני 10 שנים

אם הספר יצא כל כך בינוני מה הסיכוי של הסרט לצאת

יותר טוב מזה?
3 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של שמוליק

שפילפוגל, שפילפוגל

שפילפוגל, שפילפוגל

מתן חרמוני

הנה לכם דילמה.
מה עושים כאשר אתם קוראים ספר וחושבים שהוא אחד הספרים המבריקים שקראתם לאחרונה אבל לא מתאים לכל אחד? הכי קל זה לא להמליץ עליו, הרי מי שמכיר את הסופר ואהב אותו בעבר, יקח את הספר לידיו, יקרא את הכריכה האחורית ויחליט בעצמו אם הוא מתאים לו, או לא.
אבל מה לגבי מי שלא מכיר את הסופר ועלול להחמיץ את אחד מהספרים המקוריים ביותר לדעתכם האישית?

"בא רבי פנחס לבית המדרש וראה שהתלמידים שהיו שקועים בשיחה נבהלו לבואו. שאל אותם: במה אתם משיחים? רבי, אמרו, אנחנו משיחים בדאגתנו שיצר הרע רודף אחרינו. אל נא תדאגו, השיב, עדיין לא הגעתם למדרגה גבוהה כל כך שהוא ירדוף אחריכם. לפי שעה אתם רודפים אחריו".

זהו ספרו השלישי של מתן חרמוני שאני קורא. נחשפתי אליו לראשונה ב"היברו פבלישינג קומפני" ולאחר מכן ב"ג'ון טרבולטה ואני" או בשמו הקודם "קרבת דם". כל אחד מהם שונה מהשני במידה ניכרת אבל שניהם מפגינים יכולת כתיבת מרשימה בעיני.

בוקר אחד מתעורר ד"ר יהושע רדלר, מרצה לספרות עברית, ומגלה שהפך לד"ר יהודית רדלר.
אף אחד במחלקה לא שם לב לשינוי, אימו לא שמה לב לשינוי - עולם כמנהגו נוהג.
למעט פרט שולי וקטן. מתחילים להתייחס אליו כאישה. המחזר הופך להיות למחוזר, הדופק לנדפקת, אה וגם ספר המחקר שהיה אמור לפרסם ד"ר יהושע אדלר מתעכב פתאום תחת ד"ר יהודית אדלר.

הספר רווי תיאורים מיניים מצחיקים המגכיחים את גיבוריו. החל משפילפוגל ("ציפור קטנה" והמבין יבין) וכלה בפרופסור ססובר, ראש החוג.

עולם האקדמיה כפי שעולה מספרו של חרמוני הוא עולם מלא יצרים, אקדמאים ומיניים, עולם של דרגות, סמכויות וכפיפויות שקשה להאמין שאכן קיים במציאות.
לאחר שהאזנתי לראיון עימו ("מה שכרוך" כאן תרבות מה 15.5.19) מתברר שלא מעט מהעלילות בספר אכן התרחשו במציאות.

"שפילפוגל, שפילפוגל" לא ייצא לי מהראש בעתיד הקרוב ואני בטוח שגם עוד שנים רבות כאשר אעבור לידו בספריה או אראה אותו בחנות הספרים אזכר בחיוך בכמה סצנות בלתי נשכחות.

מספר מילים למי שמתחיל לקרוא ולא מבין על מה אני מדבר.
קחו נשימה עמוקה - זה רק יילך ויהיה יותר מופרע, מקורי, חד וגאוני.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•שמוליק
הדייגים

הדייגים

צ'יגוזיה אוביומה

"ארץ קטנה" הנהדר של גאי פיי, היה הספר הראשון שקראתי השנה.
היה בו סיפור חניכה עוצמתי שיכול להיכתב רק על יבשת אפריקה.
יצא המקרה ובאותה "סדרה לספרות יפה" בהוצאת מודן, שאני כל כך מעריך, יצא החודש הספר "הדייגים" שאיתו אני מסיים את השנה.
זהו ספר עוצמתי לא פחות, שבו כמו במציאות תנ"כית חייה של משפחה מתהפכים מקצה לקצה.
חיי משפחה ניגרית מהמעמד הבינוני מתחילים להיסדק כאשר אבי המשפחה נאלץ לעבוד בעיר מרוחקת מבית המשפחה.
ארבעת ילדי המשפחה שהולכים לדוג בנהר בניגוד לציווי אמם, נחשפים לנבואה מפי המשוגע המקומי המטלטלת את חייהם.
בד בבד עם הסיפור המתגלגל לאיטו אנחנו נחשפים להיסטוריה של ניגריה ב 25 השנים האחרונות. איך מהבטחה לעתיד יותר טוב, המדינה התגלגלה לשלטון צבאי דיקטטורי ורק לאחרונה עלתה על דרך המלך.

בסיום קריאת הספר אני ניגש לפרש את הכריכה. בתחתית כתובה הכתובת : unity and Faith, peace and progress. חיפוש מהיר באינטרנט מביא אותי לסמל דומה בעל משמעות בניגריה שבו במקום תרנגולים מופיעים שני סוסים ובמקום העכביש מופיע נשר.
הקוראים בספר יבינו בסופו את מהות ההחלפה.

אני אוהב את הספרות האפריקאית. אמנם בעבר נחשפתי בעיקר לספרות הדרום אפריקאית היותר קרובה לספרות האנגלית, אבל "הדייגים" ו"ארץ קטנה" הם הם הספרות האפריקאית האמיתית. שם החיים לא תמיד הולכים במסלולם הרגיל והמציאות עולה על כל דמיון.
זהו ספר הביכורים של צ'יגוזיה אוביומה, ספרו הבא ייצא במהלך שנת 2019. יש למה לצפות.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•שמוליק
ארץ עיר ילדה

ארץ עיר ילדה

אביגיל קנטורוביץ'

אין לי מושג למה, אבל אני מרגיש צורך להסביר למה אני חושב ומאמין שמגיע לספר הזה 5 כוכבים.

1. למרות שזהו ספר הביכורים של אביגיל קנטורוביץ', הוא לא הרגיש לי ככזה. קראתי ספר שלם, בוגר, חושף קרביים, מצחיק לעיתים והרבה יותר רציני ממה שציפיתי ממנו להיות.
2. מצאתי בספר אהבה ענקית לספרות. זה מתחיל בהקדשה הלא טריוויאלית לאמיר גוטפרוינד ז"ל וממשיך בתחושה שליוותה אותי לאורך הקריאה, כאילו הספר נכתב לאמיר וברוח "שואה שלנו" הנהדר.
3. זהו ספר אמיץ, מי שיקרא בו ימצא התייחסות לא שגרתית לשואה, היות ואני מכיר את הפוסטים של אביגיל מהפייסבוק, לא הופתעתי מכך.
4. על פניו זהו לא ספר למין הגברי, אחרי הכל למה שארצה לקרוא ספר על אישה הנוטה ללדת ומתאשפזת במחלקת היי ריסק, ולמרות הכל מצאתי את עצמי נשאב לספר הזה, נושם את הדמויות, מזדהה עד כמה שאפשר עם התחושות שלהן ואפילו מתרגש בסוף, עד רמת הדמעות.
5. לפני שלוש שנים שהעליתי כאן את הסקירה וההמלצה הראשונה שלי בסימניה על ספרו הנהדר בעיני של דן יוספן (מסמר עקרב)- "הכל יהיה בסדר", נקלעתי לחילופי אש לא קלים מבחינתי, שהביאו אותי להימנע כמעט לחלוטין להעלות סקירות שאותם ואת התגובות עליהן, כותב הספר יכול לקרוא.
לכן, התלבטתי למספר שניות לפני שאני מעלה את הסקירה הזאת, אבל רק למספר שניות.
כולנו צריכים לזכור שכל ספר ביכורים שיוצא כאן נכתב בדם ליבו של המחבר.
אני יודע שאביגיל עבדה על הספר הזה קרוב לשלוש שנים והוא יוצא לאוויר העולם בתקווה שיגיע לכמה שיותר אנשים ושיתקבל באהבה.
לאהבה שלי הוא זכה.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•שמוליק
כך להישאר לעולם

כך להישאר לעולם

יונה אלון

איך אפשר לכתוב סקירה על הספר הזה?

אני עוקב וקורא את ספרי "תשע נשמות" ו"זיקית" קודמתה מזה שנים. הפורמט הקצר, הבחירות המסקרנות, אהבת הספרות.
אני ניגש אל הספר הזה לאחר שכבר התוודעתי לסיפור שמאחוריו ומתחיל לקרוא.

בדר"כ אני נוהג בספרים שאני קורא לסמן משפטים יפים, כתובים יפה, מעלים מחשבות.
אני מוצא את עצמי אחרי מספר דפים מתייאש ומפסיק לסמן.

קצב הקריאה שלי מהיר.
אני מוצא את עצמי נאלץ להאט, כמו מוצב בפני תמרור של נסיעה בדרך עירונית עם באמפר כל כמה מטרים.

בהתחלה אני תוהה ביני לבין עצמי האם באמת היה הספר הזה צריך לצאת לאור.
הרי אין כאן עלילה סלולה.
רק קרעי חיים, רשמי היומיום של אדם מבוגר, שבע חיים שהחליט ברגע אחד לשפוך את דיו חייו במחברות.
האם זוהי ספרות הראויה להתפרסם?

אני מוצא את עצמי בסוף הספר מכיר אותו, את יונה אלון, את כאבי השיניים שלו, את ההליכה למכולת, את המאבק ברגישות לקור, האהבה לחום השמש.
את הסיפורים הקטנים, מעשי היום יום, האהבה למלאכת הכתיבה.
ואני מחבב ומוקיר אותו בסיום הקריאה, על שפתח בפני את הצוהר לעולם שלו ולאוריאל קון על שחשף אותו בפני.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•שמוליק
המולת הזמן

המולת הזמן

ג'וליאן בארנס

"הוא ידע רק שזו שעתו הקשה ביותר."

תמונה ראשונה :

המלחין שוסטקוביץ' שונא שנים מעוברות. השנה היא 1936, שנה מעוברת. יש לו ריטואל קבוע שעליו הוא חוזר מידי ערב.
הוא מרוקן את מעיו, נושק לביתו הישנה, נושק לאשתו הערה, לוקח תיק קטן סוגר את הדלת וממתין ליד המעלית.
אולי הם יבואו לאסוף אותו ואולי לא.
לפחות אם יגיעו הוא יהיה מוכן ולא יצטרך להיגרר ממיטתו באמצע הלילה.

תמונה שניה:
השנה היא 1948, שנה מעוברת. שוסטקוביץ' יושב בביתו ומקבל שיחת טלפון מסטלין.
סטלין המנהיג הדגול מבקש מהמלחין הנודע לייצג את ברית המועצות בכנס תרבותי מדעי למען השלום העולמי שייערך בארצות הברית.
"יפה. אז ודאי תשמח להשתתף בכנס כאחד מנציגנו.
חוששני שאני לא יכול.
אתה לא יכול?
החבר מולוטוב ביקש ממני. אמרתי לו שאני לא בקו הבריאות.
אז כמו שאמרתי נשלח לך רופא שירפא אותך.
זה לא רק זה. אני סובל מבחילת טיסות. אני לא יכול לטוס.
אין שום בעיה. הרופא ירשום לך כדורים.
כמה יפה מצדך.
אז תיסע?
לא אני לא יכול לנסוע, אין לי חליפת פראק..."

הוא נסע.

תמונה שלישית:
השנה היא 1960, שוב שנה מעוברת.
הפעם מבקשים משוסטקוביץ' להתמנות ליושב ראש איגוד המלחינים של ברית המועצות.
"זה כבוד גדול מידי.
אבל כבוד כזה שמגיע מצד המזכיר הכללי, אי אפשר לסרב לו.
איני ראוי לכבוד הזה.
אולי לא אתה האיש שצריך לשפוט אם כן או לא.
אני מלחין ולא יושב ראש."

הוא התמנה.

בשלוש תמונות המייצגות כל אחת פרק זמן אחר בחייו של שוסטקוביץ' אנחנו נחשפים לחיים בברית המועצות באותם שנים.
הטיהורים הגדולים של סטלין, פולחן האישיות, המלחמה הקרה, עלייתו של ניקיטה חרושצ'וב.
המבט הוא אירוני, לעיתים קרובות מצחיק, מעורר השתאות, בספר שהעלילה שלו אוטוביוגרפית על חייו של המלחין שוסטקוביץ'.
למרות שקראתי לא מעט ספרים על התקופה, יש כאן נקודת מבט אחרת ומאוד ייחודית.

הסדרה הקטנה של הוצאת כתר.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•שמוליק
בגנו של עוג

בגנו של עוג

לילה סלימאני

"כל אימת שהיא עוצמת עיניים היא שומעת את הקולות, האנחות, הצעקות, המכות. גבר עירום מתנשם, אישה גומרת. היא הייתה רוצה להיות אובייקט ותו לו בלב ההמון פראי, שיטרפו אותה, שימצצו אותה, שיבלעו את כולה. שיצבטו את שדיה, שינשכו את בטנה. היא רוצה להיות בובה בגנו של עוג"

כמו ב"שיר ערש" גם כאן לילה סלימאני לא עושה הנחות לקורא וכבר מההתחלה מעמידה מולו את תמצית הסיפור אם לא את סופו.

הו הבורגנות.

אדל אם צעירה בת 35, לילד בן 3. עיתונאית במקצועה הנשואה לרופא. הם חיים בעושר בלב פריס.
אבל משהו חסר.
אדל מכורה למין. טורפת כל הזדמנות לסקס חסר מעצורים, חיה חיים כפולים ולא מצליחה להפסיק את המרוץ לריגוש הבא. שום דבר לא עומד בדרכה, לא בנה אותו היא תשאיר עם אומנת כדי לגנוב מפגש מהיר נוסף, ולא בעלה, שלא יכול לספק לה את הריגוש לו היא זקוקה.

"היא לא רצתה את הגברים שעימם התרועעה. לא הבשר עורר את תאוותה, אלא המצב עצמו. להיכבש, להתבונן במסכה של הגברים המגיעים לפורקן. להתמלא. לטעום רוק. לחקות אורגזמה אפילפטית, התגעשות שטופת זימה, עונג חייתי."

זהו ספרה הראשון של סלימאני ומה שמעניין כאן הוא שוב הנושא שבחרה לתאר על רקע מוצאה. סלימאני, מוסלמית שנולדה במרוקו וגדלה בצרפת, בוראת דמות נשית חסרת מעצורים, מינית, רעבה למגע. כל מגע. מכל אחד.
בעולם ממנו הגיעה סלימאני, דמות כזאת היתה נסקלת באבנים במקרה הרע ומגורשת מהקהילה במקרה הטוב.
סלימאני לא שופטת את הדמות אלא פשוט מתארת את ההתמכרות שלה כהוויתה.
שיחרור מיני? מגבלות חברתיות? מוסד המשפחה?
במשפטים הדוקים, דחוסים, בעלילה מהירה וחסרת מעצורים, כמו מעשה אהבה ללא רגש, כאן ועכשיו עד האורגזמה.

מקווה שהפעם לא אמתח את רגישותו של אף אחד בעודי מרעיף תשבוחות על צילומה של עדה ורדי המעטר את הכריכה.

הסדרה לספרות יפה - הוצאת מודן.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•שמוליק
גן עדן וגיהינום

גן עדן וגיהינום

יון קלמן סטפנסון

ספר טוב זורק אותך למציאות אחרת.
ספר מעולה משאיר אותך שם זמן רב אחרי סיום קריאתו.

מי שכבר קרא אי אלו ביקורות שלי, יודע שאני לא נוטה לרשום ולפרט על העלילה של הספר.
אחרוג ממנהגי בביקורת זאת כשירות לקוראים.
אני מעריך לצערי שמעטים האנשים שייגשו לחנות הספרים / לספריה, ייטלו את הספר הזה, שתמונה מקסימה של שני דגים על קרח מתנוססת על הכריכה שלו, יעלעלו בדפיו, יקראו את התקציר בכריכה האחורית ויקחו אותו איתם. מה להם ולאיסלנד הקפואה בתחילת המאה ה 20?

ההפסד יהיה כולו שלהם.

הספר מלווה את קורותיהם של נער וחברו ברד'ור לאורך תקופה קצרה באיסלנד של תחילת המאה ה 20.
שניהם צעירים ועניים, שנולדו למשפחות שהגורל התאכזר אליהם. שניהם שייכים לקבוצה של דייגים שכל פרנסתם בים, ושניהם גילו את עולם הקריאה והתאהבו בו.
הם חוזרים מהכפר הקרוב בו השיגו חומר קריאה שיאיר להם את המציאות הקשה.
רגע לפני שהם יוצאים למסע דיג, ברד'ור חוזר לבקתה ומשנן לעצמו קטע קריאה שאהב מ"גן העדן האבוד".
קטע קריאה שיעזור לו לעבור את המסע בן 10 השעות בים.
הטעות הזאת תעלה לו בחייו.

יותר מכל הספר הזכיר לי את "הקפות ביער" של דלין מתיה, שם שוחזרה פיסת היסטוריה וטבע של נייזנה בדרום אפריקה.

זה מדהים בעיני איך סופר שנולד בעומק המאה ה 20 מצליח לטוות בצורה כל כך אמינה מציאות חיים אחרת, שאי אפשר כמעט לקרוא עליה היום לא כל שכן לדמיין אותה.

אני קורא בספר ושומע את הרוח בים, מרגיש את הקור ונושם את הקושי.
לאט לאט תקופת החיים הזאת חיה בדמיוני.

זהו ספר ראשון בטרילוגיה אבל עומד בפני עצמו.

"הוא שב וקורא את השורות, עוצם את עיניו לרגע קט וליבו הולם. דומה שהמילים מסוגלות עדיין לגעת באנשים, לא ייאמן, ואולי האור בהם לא כבה לגמרי, אולי יש עדיין תקווה למרות הכול".

עטיפת הספר המקסימה כמו מייצגת את שני החברים.

סדרה לספרות יפה - הוצאת מודן.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•שמוליק
ערבים אחרונים עם תרסה

ערבים אחרונים עם תרסה

חואן מרסה

"האציליסט קישת את גבו ולחץ את בין ירכיו את חמוקי מכל הגז. הוא טס כשגיבנת נרעדת של רוח תחת חולצתו. בולע מרחקים ולילה יחד עם סימנים שלא קרא. הפעם הוא רכב על דוקאטי לוהט, חדש ומבריק."
אף פעם לא הייתי חובב של אופנועים.
יכול להיות שזה קשור לפעם ההיא עת הייתי סטודנט ובמהלך רגע שטות בטיול ביוון הטבעתי את עצמי יחד עם האופנוע במי הים, רק כדי לדעת איך זה מרגיש שהרוח צולפת בך בפנים והמהירות תקועה לך בין הרגליים. זה עלה לי בלא מעט כסף ובסיפור טוב.
ונזכרתי ברגע ההוא כשראיתי את ציור האופנוע בגב הספר רגעים לאחר שסיימתי את קריאתו.
הרבה יופי אני מוצא בספר הזה והרבה אהבה של הסופר לברצלונה, לתקופת סוף שנות החמישים, לאנשים שלה ולהווי החיים בה.
מנולו, הצעיר החתיך והעני שנסע לחפש את מזלו בעיר הגדולה ומתעסק בגניבת אופנועים ומכוניות מתאהב בתרסה, בת העשירים המלומדת. המסע יכלול סיפור אהבה עם משרתת, הפגנות סטודנטים, חופי ים, שמש, שתייה וריקודים.
זהו ספר קיץ מובהק, הכתוב בפרוזה עשירה ומתורגם נהדר.

הסדרה לספרות יפה – הוצאת מודן.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•שמוליק
רכבת הבוקר לפריז

רכבת הבוקר לפריז

ז'אן-פיליפ בלונדל

שוב ספר קטן.
תמים למראה.
על העטיפה צילום של שעון.
השעה 6:45.
סיטואציה פשוטה.
יכולה להתרחש בחיי כל אחד מאיתנו.
הוא יושב במקום הפנוי ברכבת ומבין
שישב ליד מי שפגע בה לפני עשרים שנה
ברומן קצרצר.
הוא מזהה אותה.
היא מזהה אותו.
הם לא מדברים.
לא מחליפים מילה.
והסיפור נע במחשבות של שניהם.
אחורה וקדימה בזמן.

אחרי שעתיים.
מסיים את הקריאה.
אבל המחשבות לא מרפות מראשי.
מה הייתי עושה במקומו.
מה הייתי עושה במקומה.
הסגירה הלא הרמטית של הסיום.
בקשת הסליחה.
מה יצא ממנו.
מה יצא ממנה.
התחלפות התפקידים.
הסדרה הקטנה של כתר.
שוב ספר קטן.
תמים למראה.
הרבה מחשבות.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•שמוליק

ביקורות נוספות על "הימים שאחרי"

הימים שאחרי

הימים שאחרי

רידיאן ברוק

#
המבורג 1946. העיר היא גל הריסות. בחלוקת של גרמניה שלאחר התבוסה לארבעת המנצחים, היא נפלה בגורל הבריטים. "האמריקאים זכו בנוף, הצרפתים זכו ביין. הבריטים זכו בהריסות". העיר שעליה הוטלה מאסה בלתי נתפסת של פצצות בסוף המלחמה, זקוקה לשיקום דחוף. הקולונל, מפקד העיר הבריטי, מקבל למגוריו בית מפואר, כמעט ארמון, שהופקע ממשפחה עשירה. אשתו של הבעלים נעדרת אחרי אחת ההפצצות, והוא חי בבית עם בתו בת החמש-עשרה, שהיא מתבגרת טיפוסית בזמנים לא טיפוסיים. בהחלטה לא טריוויאלית מחליט הקולונל להשאיר את בעלי הבית להתגורר בו, יחד עם משפחתו, למרות המדיניות של איסור התרועעות הנקוטה בידי הבריטים.

הקולונל הוא אדם בעל טקט וחוש צדק מפותח, המבין לרגשות הצד השני. הוא מתמודד עם קשיים בחיי הנישואים – אשתו הצטרפה אליו אחרי שלא התראו שלוש שנים, בנו הבכור נהרג כמה שנים קודם בהפצצת על אנגליה. הוא משקיע את עצמו בעבודה, מנסה לעזור בשיקום העיר בה שולט הכיאוס, שתושביה מובטלים, גוועים מרעב, ילדים חיים שם כחיות-פרא ללא הורים, עקורים מסתובבים בעיר כמו זומבים והצורך להחזיר את הכלכלה מתנגש עם שאיפות נקמה של חלק מהכובשים.

הבריטים מנסים לבחון את עברם של האזרחים הגרמנים – לבדוק מי היה בעבר נאצי, מי הסכים בשתיקה ומי יוכל לקבל "תעודת יושר" כי היה נקי מהסכמה למשטר. הם מצהירים על רצונם להנחיל "דמוקרטיה" לעם הגרמני שהשתעבד ב 12 השנים שחלפו והפך לעם עבדים שאינו מצפה לזכויות אזרח או חופש-דיבור.

הסיפור כתוב היטב, בעדינות וחסכנות. ברוק מתאר תיאורים של מצב בו האפשרות היחידה היא לאתחל, ואנשים מנסים לשרוד במצב בלתי-אפשרי ולחיות. הסיפור שלו מתמקד במעט דמויות – הקולונל, אשתו ובנם, בעל הבית וביתו ומה שקורה להם בזמנים בהם כל הכללים נמחו. זה יתרונו וגם חולשתו של הספר. קל לקורא להזדהות עם הדמויות המעטות, אבל כל האחרים הם רק תפאורה – מתוארים רק באמצעות מעשיהם, גם כאשר ברוק מדבר על מקרים קשים של ביזה (מצד הכובשים) ניצול קשיי הנכבשים, מעילה ורצח. הביקורת של עומר ציוני כיוונה אותי אליו (תודה רבה!) והוא ספר מעניין וכתוב היטב.
אגב שמו המקורי של הספר "The aftermath" הולם אותו הרבה יותר מהשם הסתמי שההוצאה בארץ החליטה לתת לו. אבל מה אני מתלוננת? כמה חופש-יצירתי יש כבר למתרגם, שלא צריך לחסום אותו בדישו...

כמו תמיד כשאני קוראת סיפור על מנצחים אני נזכרת ב"פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשׂנְאָי". לזה אנחנו מצפים. זה גם מה שנקבל כאשר לא נהיה בצד של המנצחים.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•yaelhar
הימים שאחרי

הימים שאחרי

רידיאן ברוק

אחד מהספרים הטובים ביותר שקראתי לאחרונה. היסטורית הוא מציג תקופה שמעט נכתב עליה, אם בכלל.
הסופר מעמיד את גיבוריו במצבים בלתי אפשריים - קצין בריטי שניכפה עליו להתגורר בבית של גרמני מובס, בניגוד להשקפתו, אשתו שמגיעה לגרמניה וחייבת לדבר עם הגרמנים למרות שאחיה נהרג באת ההפצצות, בעל הבית הגרמני שהתנגד לשלטון היטלר אבל עליו עכשיו לשלם את המחיר כמו כולם, ביתו שהיא ילדה מבולבלת שיודעת שאימה מתה ושהיא שונאת אנגלים ובכל זאת חייבת לחיות יחד עם אנגלים...
והכל כתוב בצורה יה, עדינה ומעודנת ועם זאת מרתקת.
עלילה מציאותית מאד שאינה סולחת לגיבורי הספר ומציגה אותם כפי שהם, גם אם הרבה שנים לא אמרו לנו שכך היו הדברים. האנגלים שגונבים מבתים גרמניים, הגרמנים שאורבים לאנגליםן על מנת לרצוח אותם.
מעניין, מרתק וכתוב מבריק.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•עומר ציוני
הימים שאחרי

הימים שאחרי

רידיאן ברוק

רומן שמאיר תקופה לא מוכרת בתולדות גרמניה: השנים הראשונות שלאחר כניעתה בסוף מלחמת העולם השניה.
השליטה נחלקת בין שלושה צבאות: רוסיה, ארה"ב ואנגליה.
הספר מתמקד באזור שבו השליטה בריטית, כשנה לאחר הכיבוש, בעיר המבורג שכמו דרזדן, נחרבה עד היסוד.
אם דרזדן היתה פעולת נקמה טהורה (על הרס קנטרברי), הרי המבורג היתה עיר תעשייתית , נמל פנים יבשתי,מספנות מחסנים ועוד ועוד.
כך שבאופן כללי, הגיע לה.
דרך אגב , אחת הפרברים הגדולים בהמבורג הוא אלטונה, ואחד המחזות בעלי העוצמה הוא "נידוני אלטונה" של ז'אן פול סארטר.
מטרת הכובשים היתה שונה, בעוד שסובייטים רצו לנצל כל משאב גרמני, החל ממומחי חלל מרגלים מוצלחים ואפילו תבואה, מטרת הכיבוש המערבי היתה, בצד ניצול משאבי ידע, שיקום גרמניה והפיכתה לכוח יוצר ובן ברית.
זאת כלקח מהסכמי ורסאי של תום מלחמת העולם הראשונה שהיו הרי אסון למנצחים ולמנוצחים.
לצורך זה מוקם מימשל צבאי ומושלים צבאיים שתפקידם להיות ממשלה עד להעברת השילטון לידי האזרחים.
הרומן מתמקד בשתי משפחות:
ריצ'ל ובעלה קולונל לואיס מורגן, יחד עם בנם אדמונד, רייצ'ל לא ראתה את בעלה מזה שלוש שנים והיא מצטרפת אליו כדי לגור בגרמניה.
בנם מייקל נהרג באחת ההפצצות על אנגליה.
ריצ'ל אטומה והיא חושבת כי "בעלה לואיס הפך לכימרה: חצי אדם חצי רעיון".
בעלי הבית שהופקע בהמבורג הם : שטפן לוברט, ארכיטקט שאישתו נעלמה בהפצצת השטיח שישרה את המבורג, ובתו פרידה בת החמש עשרה.
מסביב פריפריה של רעב, חיפוש בין ההריסות, ושוק שחור שעיקרו : סיגריות תמורת מזון.
במקום זה מתפתח פשע של כנופיות ילדים שגדלו במהירות, נערים ומבוגרים. שדרך אגב , איני בטוח כי המבורג נחלצה מהם עד היום.
ויש עוד דמויות.
הסיפור מתחיל מהגלעין המשפחתי של משפחת מורגן.
המשפחה מתאחדת בגרמניה במסגרת צבאית / אזרחית, כמו שיכוני אנשי הקבע בבסיסי חיל האויר.

בתחילה ,יש הירארכיה והגדרות מסודרות למי מגיע מה, כאשר ברור כי למשפחת מורגן מגיע אפילו דקנטר ליין, מה שלא מגיע לאלו עם הדרגות הנמוכות.
גם הילדים, בודקים את מדרג הדרגות של הוריהם.
דרך אגב, הדבר היה בעבר בארץ גם בהסעות של ילדי אנשי קבע ללימודים, והעדפה לפי דרגה ותפקיד ( בן טייס, או סתם קצין מנהלה). אני מקווה כי דבר זה עבר ונמחק.

ההירארכיה בין נשות הסגל משתנה עם הזמן לפי התרומה היחסית לפעילות החברתית.

הסיפור הוא של מפגשים של אנשים הנמצאים במרק של סביבה משתקמת. יתרונו בכתיבה האנושית של ניסיונות לבניית מירקם במשפחת מורגן ולוברט שחיים תחת קורת גג אחת.
אחת הסצינות המרשימות היא נסיון של רייצל לרכוש קשר עם בנה אדמונד.
היא מביאה לו מכונית צעצוע מפוארת ואומרת :"אני יודעת שלא הראיתי את זה מספיק, אבל אני רוצה שתדע...שאני אוהבת אותך".
ואז מוסיף המספר:" הדרך שבה הביעה זאת רק העמידה את האהבה שלה בספק במקום להוכיח אותה"..
כמה יפה ומדוייק.
כמות התמונות מסוג זה רבות מעשירות ומחכימות.

בכנופיות הנערים קיימים טקסים, מחוות והתנהגויות כדי להראות שליטה.
לדוגמה: בכנופית הילדים מופיע המנהיג והם מגישים לו קוביות סוכר. בתנאי הרעב, זהו מחווה מיוחד במינו.
כהוכחה לעוצמתו, זורק המנהיג את הקוביות לאש. אחד הילדים רץ להציל אותם , אבל לשווא.

ודוגמה אחרת לקשר: שר בריטי מגיע לעיר ומחלק חבילות מזון, מטרתו כמובן, תמונת " אסירות תודה".
התושבים קהי הרגש בגלל התנאים, לא מגיבים " כהלכה". והוא מנסה במקום אחר עם אותן התוצאות.

ולבסוף אולי הפגנה של התושבים כנגד הכובשים שסיסמתה היתה " תנו לנו את הכלים ואנו נשלים את המלאכה ".
בהקשר לזה, חשבתי איך לא ראינו הפגנה כזאת במחנות הפליטים נגד..אונר"א?

ההתמקדות בסבל הגרמני, הפריעה לי. ברור לי כי צדיקים גדולים לא היו שם.
מאידך, בתהליך הדנציפיקציה של שטפן לוברט , בעל הבית, יש הסבר מסויים שכדאי לקרוא אותו.
הסופר הצליח לגרום לי להזדהות עם שטפן כאשר הוא נדרש לענות על השאלה :" האם הוא שיחק בילדותו בחיילי עופרת?"
ושוב זה הזכיר לי המצאה דומה של פסיכולוגים בארץ שפסלו מועמדים לשירות צבאי לתפקידים מסווגים כי .."שיחקו במשחק מבוכים ודרקונים".

בסיום הספר המענין ומלא אמוציות זה, חשבתי כי בעצם המאמץ של בנות הברית המערביות הצליח להקים מדינה בת ברית ואפילו נפילת החומה היתה הוכחה לצדקת דרך זו.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•אורי רעננה
הימים שאחרי

הימים שאחרי

רידיאן ברוק

סיפור מיוחד שמאד נהניתי לקרוא. ספר המשלב פיסת היסטוריה מעניינת עם דמויות אנושיות ומרגשות. ממליצה בחום!
הסיפור מתרחש בהמבורג בשנת 1946, לאחר מלחמת העולם השניה. גרמניה הובסה והבריטים כבשו אותה.
קולונל לואיס מורגן מונה על שיקום העיר ועל תהליך הדה-נאציפיקציה של התושבים הגרמנים והפקיע בית של אדם בשם הר לוברט שאיבד את אישתו במלחמה וגר עם בתו פרידה. לואיס בא לגור בביתו של עם אשתו המתאבלת על בנם שנהרג במלחמה ועם בנם השני אדמונד.
לואיס שמרגיש אשם בהתייחסות הקשה לגרמנים המובסים, מחליט להשאיר את לוברט ובתו לגור איתם ביחד באותו הבית. החיים לא פשוטים תחת קורת גג אחת. לואיס נעדר הרבה ורייצ'ל האומללה נשארת לבד עם לוברט. שניהם חוו אובדן והם מרגישים הזדהות ומתקרבים זה לזו. אדמונד המתבגר שם עין על פרידה ולא יודע כיצד עליו להתנהג עם הגרמני והגרמניה המובסים, האם הוא צריך לשנוא אותם למרות שהם אנושיים כל כך?
פרידה מתחברת עם חבורת ילדים גרמנים שרוצים להתנקם ב"טומים" (חיילים בריטיים) שמתייחסים אליהם באכזריות.
לואיס מנסה להשיג אישור לכך שהוא לא השתייך למשטר הנאצי ואז הוא יוכל לחזור לעבוד ולהרוויח.
המון הפתעות מתגלות בהמשך, הסיפור מעניין ונוגע ללב.
למדתי על חלק בהיסטוריה שנקרא דה-נאציפיקציה. זו היתה יוזמה של כוחות בעלות הברית לטיהור עמדות השפעה בחברה באירופה מאנשי המשטר הנאצי. עיקר הפעילות היתה בהעברת המעורבים במעשי הנאצים ממשרותיהם בעלות ההשפעה ובפירוק או איסור על פעולות ארגונים המקושרים עם הנאצים (מתוך ויקיפדיה).
הסיפור מבוסס על סיפור אמיתי. סבו של הסופר הפקיע בית של גרמני והתיר לבעליו להישאר בו.
רומן שכולל בתוכו המון נושאים כמו אהבה, תשוקה, בגידה, חברות, נקמה וסליחה. ממליצה בחום!

לפני 10 שנים•
★★★★★
•תושיק
דירוג
5.0
לפני 8 שנים

“אחד מהספרים הטובים ביותר שקראתי לאחרונה. היסטורית הוא מציג תקופה שמעט נכתב עליה, אם בכלל. הסופר מע”