ביקורת ספרותית על מוות רך מאוד - [כריכה קשה] - נובלה # מאת סימון דה-בובואר
ספר בסדר

---

"היה לה מוות רך מאוד; מוות של מיוחסת", כך כותבת סימון דה בובואר על פרנסואז, אמה.
בגיל 78 מתגלה סרטן אלים בגופה והיא אושפזת בבית חולים של אנשים שיכולים להרשות לעצמם את הטוב ביותר, רופאים ומתקנים כאחד.
במשך ששה שבועות יושבות סימון ואחותה פופט וסועדות את האם הסובלת, השומרת לרוב על אופטימיות של מחלימים, שהכל יודעים שהיא גוועת. דה בובואר מתארת שבועות אלה, על הרגעים הטובים והפחות טובים, יחד עם זיכרונות העולים וצפים מעברה של משפחת דה בובואר.
סימון דה בובואר כותבת היטב, מתנסחת מדוד ולמרות זאת התחושה היא של ריחוק, חזרתיות ואף ניסיון להתעסק בנושאים כבדי משקל כדת, המתת חסד, סבל לעת זקנה, אהבה וחיי נישואים (של האם – נישואים לא ממש פורחים, של סימון עצמה – נישואים שלא היו כלל וכלל עם ז'אן-פול סארטר, אבל זוגיות פתוחה כן) ללא הצלחה בגלל צנימותו של הספר ובגלל שזו לא היתה ממש הכוונה.
הספר לא מצליח לרגש, יותר מסמך של ידוענית רבת תהילה, שבשל תהילתה כסופרת, פילוסופית ופמיניסטית ידועה ספר כזה מצליח למשוך תשומת לב.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על מוות רך מאוד - [כריכה קשה] - נובלה #