“מעולם לא קראתי ספר של קנוט המסון וספר זה הוא הראשון שלו שאני קורא. שמעתי כמובן על קנוט המסון גם לפני-כן ככלות הכל האיש זכה בשנות העשרים בפרס נובל לספרות... אבל האמת שמעולם לא ניסיתי לחפש את ספריו! כיוון שידעתי שהאיש היה אוהד של גרמניה הנאצית ותמך גם בקוויזלינג הנאצי ראש ממשלת הבובות הנורווגית בזמן מלחמת העולם השניה... אבל בכל זאת כשהגיע אליי במקרה הספר הזה גברה עליי סקרנותי והתחלתי לקרוא בו... ובכן העלילה מתרכזת באדם שניתן לקרוא לו "תמהוני" שיורד מהאוניה ומגיע יום אחד לעיר חוף נורווגית קטנה ואיכשהו נשאר לגור בה. האיש הזה מתנהג בצורה לא-רציונלית לחלוטין יש לו סכומים די גדולים של כסף והוא מבזבז אותם בצורה בלתי-הגיונית. הוא מתערב בנעשה בעיר מנסה להתיידד עם האנשים דווקא משולי החברה, מבזבז את כספיו עליהם בצורה בלתי-הגיונית וגם נותן לעצמו להיסחף באהבה שאין לה שמץ של סיכוי. ובכן לזכותו של המסון ייאמר שהספר קריא ואפשר לקבל ממנו תמונה די מרתקת על הלך-הרוחות ועל החיים עצמם בנורבגיה בסוף המאה התשע עשרה. אבל וזהו אבל גדול. הספר לא שיכנע אותי! אין בו טיפת אמינות בעיניי יש פה סיפורים על גבי סיפורים בין השאר שגיבור הספר ואחרים מספרים על עצמם. התנהגות הגיבור היא הפכפכה כאילו שישב הסופר וחשב כיצד ניתן להפתיע עוד יותר את הקורא. הגיבור יוצא ממנו בעצם כסוג של חולה נפש... כשקראתי על המסון הבנתי שהוא הטיף לאינדוידואליזם אבל בעיניי הכל כאן מוגזם וילדותי... דרך אגב נורבגיה שפטה את המסון לאחר המלחמה והוא יצא אשם במשפט. המדינה הזאת התביישה שנים רבות בהמסון. דווקא בשנים האחרונות יש איזשהו גל של נוסטלגיה אליו ושמעתי שהקימו אנדרטה לזכרו ומטבע שדיוקנו מוטבע עליו. אינני יודע בקשר לספרים אחרים שלו שאולי הם טובים אבל הספר המסוים הזה פשוט גרוע בעיניי.”

“ספר מתיש. כתוב מספיק טוב כדי שאסתקרן לראות את הסוף, ולכן לא הנחתי אותו מהיד באמצע (דבר שאני בכלל כמעט לא עושה עם ספרים), אבל נאנחתי לרווחה כשהיגעתי לסוף.”

“בתור עלם צעיר(לפני כ10 שנים) הספר חרט בליבי רושם עמוק. גיבור הסיפור חי עם מודעות אישית עמוקה לחייו, הוא יודע שאין להם ערך הוא בז לכול, הוא מנסה ליצור לעצמו תדמית של עשיר, הוא לובש בגדים צהובים, מסתובב עם נרתיק לכינור בו נושא את תחתוניו. מתאהב במאורסת ומתאבד למענה. אישית הזדהתי עם הסופר, האישיות המפוצלת נטועה בליבנו וכל חיינו מזדגזגים בין חלומותינו לחיינו בפועל. מעורר מחשבה.”

“מעולם לא קראתי ספר של קנוט המסון וספר זה הוא הראשון שלו שאני קורא. שמעתי כמובן על קנוט המסון גם לפני-כן ככלות הכל האיש זכה בשנות העשרים בפרס נובל לספרות... אבל האמת שמעולם לא ניסיתי לחפש את ספריו! כיוון שידעתי שהאיש היה אוהד של גרמניה הנאצית ותמך גם בקוויזלינג הנאצי ראש ממשלת הבובות הנורווגית בזמן מלחמת העולם השניה... אבל בכל זאת כשהגיע אליי במקרה הספר הזה גברה עליי סקרנותי והתחלתי לקרוא בו... ובכן העלילה מתרכזת באדם שניתן לקרוא לו "תמהוני" שיורד מהאוניה ומגיע יום אחד לעיר חוף נורווגית קטנה ואיכשהו נשאר לגור בה. האיש הזה מתנהג בצורה לא-רציונלית לחלוטין יש לו סכומים די גדולים של כסף והוא מבזבז אותם בצורה בלתי-הגיונית. הוא מתערב בנעשה בעיר מנסה להתיידד עם האנשים דווקא משולי החברה, מבזבז את כספיו עליהם בצורה בלתי-הגיונית וגם נותן לעצמו להיסחף באהבה שאין לה שמץ של סיכוי. ובכן לזכותו של המסון ייאמר שהספר קריא ואפשר לקבל ממנו תמונה די מרתקת על הלך-הרוחות ועל החיים עצמם בנורבגיה בסוף המאה התשע עשרה. אבל וזהו אבל גדול. הספר לא שיכנע אותי! אין בו טיפת אמינות בעיניי יש פה סיפורים על גבי סיפורים בין השאר שגיבור הספר ואחרים מספרים על עצמם. התנהגות הגיבור היא הפכפכה כאילו שישב הסופר וחשב כיצד ניתן להפתיע עוד יותר את הקורא. הגיבור יוצא ממנו בעצם כסוג של חולה נפש... כשקראתי על המסון הבנתי שהוא הטיף לאינדוידואליזם אבל בעיניי הכל כאן מוגזם וילדותי... דרך אגב נורבגיה שפטה את המסון לאחר המלחמה והוא יצא אשם במשפט. המדינה הזאת התביישה שנים רבות בהמסון. דווקא בשנים האחרונות יש איזשהו גל של נוסטלגיה אליו ושמעתי שהקימו אנדרטה לזכרו ומטבע שדיוקנו מוטבע עליו. אינני יודע בקשר לספרים אחרים שלו שאולי הם טובים אבל הספר המסוים הזה פשוט גרוע בעיניי.”

“ספר מתיש. כתוב מספיק טוב כדי שאסתקרן לראות את הסוף, ולכן לא הנחתי אותו מהיד באמצע (דבר שאני בכלל כמעט לא עושה עם ספרים), אבל נאנחתי לרווחה כשהיגעתי לסוף.”

“בתור עלם צעיר(לפני כ10 שנים) הספר חרט בליבי רושם עמוק. גיבור הסיפור חי עם מודעות אישית עמוקה לחייו, הוא יודע שאין להם ערך הוא בז לכול, הוא מנסה ליצור לעצמו תדמית של עשיר, הוא לובש בגדים צהובים, מסתובב עם נרתיק לכינור בו נושא את תחתוניו. מתאהב במאורסת ומתאבד למענה. אישית הזדהתי עם הסופר, האישיות המפוצלת נטועה בליבנו וכל חיינו מזדגזגים בין חלומותינו לחיינו בפועל. מעורר מחשבה.”