ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שישי, 18 בדצמבר, 2015
ע"י חמדת
ע"י חמדת
אני מבקשת לא להתייחס לכותרת של הספר ,אני משתמשת בו כאמצעי להביא פה מאמר נדיר בחכמתו לנושא של ארגון "שוברים שתיקה" ובכלל לתופעה הזאת .
קראתי היום "בהארץ" מאמר דעות נדיר ,מדויק ,ציוני וכל כך גבישי באמת שלו בנושא "שוברים שתיקה " את הכתבה הזאת כתב העיתונאי ארי שביט ,ואני אנסה להביא אותו לפה מילה במילה :
מדורה דעות
"כשאני שברתי שתיקה" מאת העיתונאי ארי שביט 17.12.2015 02:00.
" את השתיקה הראשונה שלי שברתי כשהייתי בן 20. בסוף שנות ה–70, החטיבה הסדירה שבה שירתתי ניהלה מבצע רחב היקף בדרום לבנון. גם במהלך הלחימה וגם אחרי הלחימה התרחשו בחטיבה תופעות חמורות של ביזה. שבויי מלחמה הוכו ושבויי מלחמה נעלמו. זה היה קשה מנשוא. הנער הציוני התם שהייתי לא ידע כיצד להתמודד עם העובדה שהצבא המוסרי שלנו לא תמיד שומר על טוהר הנשק. בצר לו, הנער כתב מכתב נוגע ללב לרמטכ"ל. למרבה ההפתעה המכתב הגיע לתעודתו והרמטכ"ל הורה לפתוח בחקירה. החקירה טויחה. ואולם, כעבור זמן הפרשה פורסמה בתקשורת ולסערה שהתחוללה בעקבות הפרסום היתה השפעה חיובית על המערכת הצבאית. עובדה: כאשר צה"ל יצא למלחמת לבנון הראשונה ארבע שנים מאוחר יותר הוא כלל בפקודות המבצע שלו הוראות נחרצות אשר גרמו לכך שהתופעות הקשות לא חזרו על עצמן באותו היקף.
את השתיקה השנייה שלי שברתי כשהייתי בן 33. בראשית שנות ה–90 נקראתי לשירות מילואים במתקן הכליאה חוף עזה. הימים היו ימי האינתיפדה הראשונה ובתפקידי כסוהֵר ראיתי מראות קשים ושמעתי קולות מצמררים שחייבו אותי לעשות מעשה. הרשימה שאותה פירסמתי במוסף "הארץ" לאחר מכן היתה הכואבת ביותר שכתבתי אי פעם. אבל גם במקרה הזה התגובה הממסדית היתה מפתיעה. אף שלא הייתי עיתונאי מוכר, שר המשפטים (דן מרידור) זימן אותי וביקש לדעת מה בדיוק התרחש במתקן. פרקליטת המדינה (דורית ביניש) השתמשה בדברים שכתבתי כדי לשנות נהלים ולהשפיע על דפוסי החקירה של השב"כ. הטקסט שאותו כתבתי בדם לבי איפשר לאנשים הגונים ואמיצים בצמרת השלטונית לחולל שינוי אמיתי.
אף על פי שהייתי צעיר תמים למדי, היו לי עקרונות ברורים בשני המקרים שבהם שברתי שתיקה. העיקרון הראשון היה לא להלשין. לא להוקיע חיילים או קצינים מסוימים אלא להתריע על תופעה כוללת ולדרוש שהיא תיעקר מן השורש. גם כאשר נדרשתי על ידי מפקדי להצביע על ש"ג זה או אחר, סירבתי. חזרתי ואמרתי שמה שיש לעשות הוא להקים ועדת חקירה שתבער את הנגע מבלי לחפש שעיר לעזאזל. העיקרון השני היה לא להוציא מהקשר. להבחין בין מעשים ברוטליים הנעשים בלהט הקרב כשחיי חיילים נמצאים בסכנה לבין מעשים הנעשים כאשר משתרר מצב כיבוש שבו לא נשקפת סכנה של ממש לאיש. העיקרון השלישי היה לתת הזדמנות למערכת הישראלית. לא לרוץ לספר בגת בטרם מוצו תהליכי הבירור הפנימיים ובטרם נעשה ניסיון של ממש להידבר. כפי שאני עצמי גיליתי, לעתים המערכת מסוגלת להפתיע ולתקן את עצמה בכוחות עצמה.
גם לחייל הסדיר שהייתי וגם לחייל המילואים לא היה קל להתעמת לבדו עם מפקדים בכירים ומהוללים. אבל בשעותי הקשות עמדו לנגד עיני נתן אלתרמן ויזהר סמילנסקי. המשורר הממלכתי לא היסס לכתוב את הדברים הנוקבים ביותר אחרי שחיילי צה"ל עשו את אשר עשו בלוד בקיץ 1948. חבר הכנסת מטעם מפא"י לא היסס לפרסם את "חירבת חיזעה" ואת "השבוי" מיד אחרי מלחמת הקוממיות. גם אלתרמן וגם יזהר שברו שתיקה. אבל הם לא שברו שתיקה בפני מוסדות בינלאומיים הנגועים באנטישמיות ועוינים את ישראל. הם שברו שתיקה בבית וכדי לטהר את הבית. הם שברו שתיקה בכאב גדול ובאהבה גדולה ובמסירות אין קץ למפעל הציוני.
הזירה הציבורית בישראל מורעלת. אין דיאלוג, אין קשב, אין שיחה. אלה רוצים להשתיק את אלה ואלה רוצים לשים את אלה מאחורי סורג ובריח. כדמוקרט, אגֵן עד הסוף על זכותו של כל אדם להשמיע את קולו. אבל כשובר־שתיקה ותיק אני מקווה ששוברי־השתיקה החדשים ימצאו דרך ראויה יותר ונכונה יותר לומר את דברם."
-------------------------------------------
לעצמי אין לי דעה מגובשת לחיוב או לשלילה לגבי פעילותו של הארגון . כי בסוף היום אני מחשיבה את עצמי כציונית ואוהבת את הארץ ואת צהל וחייליו ,וכמובן שברור שבצבאות אחרים ההתנהלות הברוטלית והברברים היא לא בת השוואה לפעילותו של צה"ל .
לדעתי הבעיה היא בכיבוש עצמו שאלו הם סיפוחיו.
מכיון שלא גיבשתי את דעתי לנושא הזה מבחינתי מאמרו של ארי שביט הוא הגבישי ביותר לאבחון המצב היום ובכך אני מזדהה עמו.
לא רציתי להכניס את המאמר לפורום הדעות באתר כי לדעתי הוא היה הולך לאיבוד והוא חשוב ולכן יש לתתו בדרך עקיפה את תשומת הלב של בפורום הביקורות שהוא הנקרא ביותר באתר.
הייתי קצינה בכירה בצבא ואני עדיין זוכרת את דפי הרמטכ"לים שהיו מופצים כשמשהו חריג היה קורה בצבא ,כמו נושא הטרדות מיניות. חובתי כקצינה הייתה להפיץ לכל האגפים את מכתבו של הרמטכ"ל ויותר מזה לערוך ערב שבו כל החיילים מהטוראים ועד מפקד היחידה להקריא את מכתב הרמטכ"ל ולדבר עליו .
הייתי מייעצת לרמטכ"ל ההגון והנהדר שלנו היום לעשות זאת ,להפיץ את מאמרו של ארי שביט בערב יחידה .
10 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
גלית
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
מה שיקירוביץ' אמר
|
|
|
יקירוביץ'
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
גם אני חושב,
כי להביא את המאמר של שביט בדף ביקורת זה עובר את גבול הטעם הטוב. זה לא קשור לשביט, זה קשור לאתר ולערך החיובי שיש לו בפני עצמו.
לאתר יש ליבה משלו ובכך הוא מיוחד משאר האתרים: יש כאן פלטפורמה לאנשים לכתוב ביקורות משלהם בעמודים של ספרים לאחר שקראו אותם. אני הייתי שמח בהרבה לקרוא את הביקורת אם היא הייתה על הספר. אם אז היה נעשה קשר אקטואלי זה עניין אחר לגמרי, ואז הייתה לביקורת משמעות כלשהי. במסגרת האתר לכתוב ביקורת בדף הספר בלי להתייחס לספר או בלי לקרוא אותו נראה לי כמעשה קל מידי וזול מידי שהורס את הייחודיות של הפלטפורמה שיש לנו כאן. הציפייה האוטומטית שלנו בדף ביקורת היא לראות ביקורת על הספר, מן הסתם. אחרת, זה די מאכזב. אני חושב שלגיטימי לומר שכאן באתר, יש לנו דרישה אחת ויחידה: את הביקורת תכתבו על הספר, או בקשר לתוכן הספר. מכאן והלאה יש ווריאציות עד אינסוף ואפשר לכתוב מה שרוצים וכמה שרוצים. ברור שזו קופסא. אבל זו אחלה של קופסא, והיא רחבה מאוד. מי אמר שזה טוב בהכרח לצאת ממנה? |
|
|
הנחשפת
(לפני 9 שנים ו-9 חודשים)
מה זה משנה באיזו תואנה מישהו כותב סקירה?
לחמדת יש אג'נדה ברורה שהיא טורחת להביא ולהדגיש כמעט בכל ביקורת. אז כאן היא עושה את זה "דרך" הבאת מאמר של ארי שביט, אבל הרבה עושים דברים דומים, וזה לא מפריע לי באופן אישי. מצ דשני, חמדת, את עפה על עצמך שאת חושבת מחוץ לקופסה, אבל נדמה לי שהקופסה שלך גדולה משחשבת, ואת עמווווק בתוך הקופסה :-)
|
|
|
רויטל ק.
(לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
ובדיוק השבת קראתי, מהצד השני של המפה הפוליטית, את אותם הרעיונות, פחות או יותר:
"וזה מה שמביא אותנו לבעיה המקורית. אם המוטיבציה של 'שוברים שתיקה' הייתה תיקון ומניעת פשעי מלחמה הרי שמטרתם הייתה ראויה. והיה מחננו טהור. אם זה היה המצב, הרי שקודם כול הם היו פונים לצבא לפני שהם פונים לעיתונות הולנדית. אבל 'שוברים שתיקה' מעוניינים בשיימינג על בסיס שמועות, כמו השמצות שקריות על מכונות ירייה שמאיימות על ערביי חברון, ולא בעדויות עם שמות ומספרים אישיים. כסף זר, אירופי וערבי, והרצאות בחו"ל אינם מתכון לתיקון אלא להתערבות זרה והפעלת לחץ על ישראל. זהו הסיפור בקליפת אגוז. חופש הביטוי מגן על זכותם לפעול אבל גם על זכותם של אחרים להטיח בהם את האמת, לחשוף את פועלם ולתהות על המוטיבציה שלהם" (http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/743/340.html) כאמור, לא "חכמה נדירה" אלא שכל ישר ומוסריות בסיסית. |
|
|
גלית
(לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
אכן ,לגמרי פיספסת את העניין
ברור שהרוב לא התיחסו למאמר ,
אני מניחה שמאותן סיבות שלי - אני הגבתי כדי למחות על השימוש הלא ראוי - לטעמי- במקום, על השיטה , לפיכך אם אני מגיבה למאמר אני "משתתפת במשחק" ונותנת לך מה שאת רוצה, מצדיקה את המהלך אפשר לטעון, אין שום טעם להתקומם ולרעום ובסוף לעשות בדיוק מה שהתקוממתי נגדו לא כן? אין פה שום מחשבה מחוץ לקופסא,זה לא ייחודי ולא מקורי ,עוד כמה אנשים עשו את זה בעבר הלא רחוק, זו לא שבירת מוסכמות ,זה סתם נדנוד. אני אחזור על עצמי -כי גם אני אוהבת לנדנד - לדברייך חששת מהבלעות או העלמות המאמר בפורום - ובכן פרסום בבקורת תחת ספר לא שייך השיגה את אותה מטרה , לא רק שפחות אנשים קוראים אלא גם נוצר סוג של אנטיגוניזם ,לא דיון פורה ומעניין על המאמר אלא ויכוח על איפוא מותר ואסור לפרסם. דרך אגב - אני קטנונית יודעת- זה ממש לא פורום בקורות פה. זה שרשור תגובה תחת ספר אחד. ספר שאנשים רבים באופן אוטומטי יתעלמו ממנו בגלל הכותב,בגלל דעותיהם או בגלל שלא בא להם לקרוא בקורת על ספר שלא קראו, בפורום -האמיתי, זה שנמצא בקטגוריית פורומים באתר- כולם יראו את הכותרת לפחות ואח"כ גם את התגובות. אז לא ,לא נפלו השמיים אבל ת'כלס לא השגת מה שחתרת לו .אז למהזה טוב? אין מה להעלב מההפרעות שלי ,הן שלי בלבד ולא קשורות אלייך |
|
|
חמדת
(לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
לרוב הגדול שהגיב פה לשימוש הבלתי מתקבל על הדעת להביא מאמר חשוב תחת שם שם של ספר
שכתב אותו העיתונאי ,גם הספר וגם האת המאמר . מה אומר לכם? אתם/ן צודקים מאוד!!!אבל אתם רואים רק את המסגרת הממוסדת ,כי חשוב מאוד לצעוד ולחשוב רק " בין הקווים " ולא לחשוב קצת אחרת .האחרת אומרת שרובכם/ן לא התייחסתם/ן לנאמר במאמר החשוב הזה לטוב ולרע חוץ מ-נעמה ,ו-זה שאין לנקוב בשמו,. מה קרה ??
שברתי איזה מוסכמה בקווי החשיבה והמקומות המתאימים של האתר ,או של הפורום הזה ??. נפלו השמים!!!. אז שברתי !!{ אני אוהבת לשבור בעיקרון} ,כל כוונתי הייתה להביא את המאמר הנדיר והחכם הזה לכמה שיותר לתהודת אנשים פה באתר ואני יודעת שפורום הביקורות הוא לדעתי הפופולרי והחשוב ביותר.. אם היית כותבת אותו בפורום דעות של האתר הדברים החכמים שבמאמר היו מתמוססים כמו פתיתי שלג. אז חשבתי איך אני פותרת את הבעיה באופן לא שגרתי. כי כך למדתי בצבא אם יש בעיה לא שגרתית יש לחפש פתרון לא שגרתי ומהר. לגלית -אין צורך לפתח הפרעה דו קוטבית בקשר אלי -את פשוט יכולה להתעלם ממני וזה בסדר מבחינתי ,איני נעלבת . לפואנטה - נו לפחות מישהו מחשיב לחיוב איך להעלות על סדר היום דברים חשובים שלא בחשיבה הממוצעת .ואני עדיין חושבת שאם הייתי כותבת אותו בפורום דעות אז חשיבותו ותהודתו של המאמר כפי שאני רואה אותו גורלם היה כמי שעפים עם ענני הרוח .ואת זה לא רציתי .לכן חשבתי מה ואיך אני עושה שלא כמקובל ובאופן יצירתי להביא את המאמר הזה אליכם . ולגבי פפריקה -באמת מה היינו עושים בלעדיה?! לעמיר - נתתי דוגמא לנושא חשוב שמטריד עכשיו את הצבא , ובעבר הלא רחוק היו מכריחים את קציני היחידה הבכירם להקריא את דפי הרמטכ"ל בנושאים שהיו מיוחדים לאותה תקופה שנועדו לדבר עליהם במסגרת היחידה .זאת דעתי מניסיוני משרותי הצבאי. וכבר נתתי דוגמא על דפי רמטכ"ל כזה או אחר שכתבו על תופעת הטרדות המיניות שהיו מאוד נפוצות בזמן שרותי והגיעו לפרסומים בעיתונים .וגם היום קראתי במאמר בהארץ של העיתונאי דן הראל {נדמה לי שהוא כתב צבאי בתחומו} שחלק על חלק מדעותיו של שביט . והוא כתב כך: " ארגון "שוברים שתיקה" הוקם באביב 2004. ארבעה משוחררים טריים מחטיבת הנח"ל, בוגרי תקופות שירות ארוכות בחברון בשיא האינתיפאדה השנייה, יזמו תערוכה שתיעדה את חוויותיהם והוצגה במכללת תל אביב. חלק מהתגובות ליוזמה היו נזעמות. ואולם, הדיון בטענות החיילים התנהל באופן רגוע בהרבה מכפי שקורה כיום, אף שבאותה תקופה עדיין פוצצו עצמם מחבלים מתאבדים במרכזי הערים בישראל. הרמטכ"ל הנוכחי גדי איזנקוט, שהיה אז מפקד כוחות צה"ל בגדה, העלה טענה נגדית: מדוע מייסדי הארגון לא התנגדו למעשים האסורים או לפחות דיווחו עליהם בזמן אמת? הטיעון שהשמיע אינו משכנע. ברוב המקרים יתקשה הרב־טוראי להתייצב בזמן אמת מול מפקד הגדוד או הפלוגה ולומר: זה אסור. אלה אינם כוחות שווים. מעטים הלוחמים, בוודאי בשירות סדיר, שבכוחם לפעול כך, במיוחד בעת שבה רבים הנפגעים והאווירה בצבא נסערת.".אז אם הרמטכ"ל שהיה אז אלוף פיקוד חשב שצריך לצמצם את ההתנהגויות הללו בצבא ,אבל!!במסגרת הצבאית . מה שקרה שבשנים האחרונות הפתרונות של הצבא או יותר נכון ההתעלמויות מתלונות על התעמרויות והשפלות כאלו ואחרים שהעזו להעלות את הדברים לדרגים גבוהים יותר נענו מבוז ועד כעס ועד הכנסה לכלא לאלא שהתלוננו .היום המצב שונה והרמטכ"ל גם הוא נמצא בעמדה שונה אם הוא רוצה או לא כי זה משחקים של פוליטיקה" ראה מאמר http://www.haaretz.co.il/news/politics/.premium-1.2801254 באשר לתגובתך מס 2 -איני חולקת עליך .זה רק מראה עלכך שיש לך חשיבה פתוחה וטולרנטית באישיותך ,אולי בגלל שאתה מורה . לסיכום חברים .אני באישיותי ומתוך העובדה שאישיותי התגבשה בצבא לטוב ורע - לתת פתרונות מהירים למצבים משבריים ולחשוב באופן יצירתי לבעיה ,וכך יצא שאני לא מתאימה לדרכי החשיבה המקובעים של הרבה אנשים ולא רק באתר. אבל זה האופי שלי . הדבר שהכי עצוב לי פה שמלבד הערות שזה לא המקום לצטט את הביקורת ושעל כך התנצלתי מההתחלה ,הוא שאפילו לא טרחתם/ן לקרוא את המאמר , ולא התייחסתם/ן לחיוב או לשלילה..זה מה שנחשב מבחינתי להתנהג כמו בת יענה שמכניסה את ראשה בחול ולמתעלמת מהסובב אותה.חברים יקרים שלי המדינה שלנו כמדינה דמוקרטית ויהודית תסיים בקצב הזה את יעודה ההיסטורי בעוד 30-50 שנה ,ושוב נשמח ונעלוז ונבכה בגלות על חורבן הבית השלישי. עכשיו מי שלא מעניין אותו/ה ביקורות על פוליטיקה ומדעי מדינה -שאני כותבת באתר ,זכותו/ה להתעלם מני וביקורתיי. את הביקורות אני כותבת להנאתי בלבד מתוך עמדת אזרח אינטליגנטי.{טוב ,אל תכעסו שאני מעניקה מחמאות לעצמי,אבל כזאת} אני מה שאני ,ואתם/ן תהיו מה שאתם/ן רוצים/ן להיות ,או לקרוא כל דבר שבסופו של יום הוא זה שיגבש את אישיותכם/ו לעתיד. |
|
|
(לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
שתי הערות: 1. לחמדת, מה הקשר של מאמרו של ארי שביט לדיוני יחידה שנערכים בהתייחס לפרסום שרמטכ"ל מוציא לחייליו.
בפקודה להקריא אותה, במפגש לצורך זה? להזכירך, ארי שביט לא בדיוק רמטכ"ל. ואלו לא הוראות, או פרסום רמטכ"ל.
2. לראייתי, זכותו של איש לכתוב מה שברצונו לכתוב על בימת הביקורת שלו, כל עוד אינו פוגע באיש מהנוכחים כאן - רוצים תקראו, לא רוצים תתעלמו. רוצים - תפאדלו, תגיבו כרצונכם (גם התגובות כאן - סבבה ולגיטימיות). לא רוצים - גם טוב. בכלל לא רואה פה עניין. |
|
|
גלית
(לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
ולי יש קצת דיסוננס קוגניטיבי
כי מצד אחד אני בדעה שכל אחד יכתוב מה שמתחשק לו אפוא שמתחשק לו מצד שני אני סולדת מפירסום אישי ודחיפת האג'נדה שלך במקומות לא רלבנטיים ועוד יותר מעניין אותי הסדר והניקיון.
אני מקווה שלא אפתח הפרעה דו קוטבית. לצערי אני כניראה לא אובקטיבית כי אני מושפעת מהגישה הכללית המתנשאת והמעליבה המתבטאת כאן http://simania.co.il/showReview.php?reviewId=90736 |
|
|
נעמה 38
(לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
יש לא מעט ספרים שיכולים לשמש כמקפצה לכתיבת עמדות פוליטיות או חברתיות של כותב הסקירה.
חמדת לא התייחסה למאמר על רקע ספר הג'ונגל אלא על רקע רלוונטי, ולכן אני חושבת שיש לזה מקום כאן. לכולם יש מקום כאן
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
זה נכון, ליב, אבל אם זהו רצונו של הכותב, אז זהו רצונו.
הביקורות הן מיועדות לספרים שאתה קורא, אבל לפעמים אפשר גם לא. לא יקרה כלום... |
|
|
רחלי (live)
(לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
אני גם חושבת שהמקום כאן הוא לתת ביקורת על הספר ולא על מאמרים או נושאים שמעניינים באופן אישי אחד כזה או אחר...
לשם כך יש את הפורומים ושם אפשר להתבטא או לכתוב את דעתך האישית...
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
אני דווקא חושב שבביקורות אפשר לרשום מה שרוצים, גם אם לא ממש קראת את הספר שעליו אתה כותב. לא חייבים לאהוב או לסמן לייק, אבל זכותה של חמדת לפרסם את מה שהיא בחרה לפרסם.
המאמר יפה. הנושא של השוברים שתיקה די בוער עכשיו. |
|
|
פואנטה℗
(לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
אדישות לא הולמת אותך.
זה מזיז לך באופן אישי.
אני בספק שהמאמר היה מעורר דיון בפורום. ואני מצטטת את הכותבת המכובדת שכבר ענתה על שאלתך: "לפעמים בחיים צריך להתנהג בחשיבה מחוץ לקופסא" ואם כבר באוקסימורונים עסקינן אז תחשבי על הביטוי "להתנהג בחשיבה"... |
|
|
גלית
(לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
התעצבנות מטפורית
את לא באמת חושבת שמזיז לי באופן אישי?
ברמה העקרונית את צודקת פואנטה אבל זו התלבטות קבועה. האם להתעלם מבריון מתלהם בהנחה שחוסר תשומת לב ייבש אותו והוא יעלם? או להשיב מלחמה ? להשיב לכסיל כאיוולתו? במקרה המסויים הזה כבר היו תגובות לפני - הן התחילו אמא!- לכן לא הייתה לי בעיה להצטרף,אם הייתי הראשונה אוליי הייתי מתעלמת בנתיים עלה בדעתי עוד אוקסימורון (את שמה לב כמה אני משכילה כן? גם מטפורה וגם אוקסימורון במניפסט -אופס- אחד) - אם הכותבת המכובדת רצתה חשיפה מקסימלית למאמר איך ההגיון הדריך אותה להכניס אותו תחת בקורת לספר לא קשור? הרי פורום מעורר דיון הוא החשיפה המקסימלית באתר הזה, למעט כמובן מלחמות טרולים. ותכל'ס לא אכפת לי ליחצן את המאמר הוא מעניין וחשוב יש לי בעיה עם השיטה. |
|
|
פואנטה℗
(לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
מה יעזור להתעצבן?
והפזמון הזה על הפורומים הנחותים כבר שחוק מדי מכדי להתייחס אליו.
אבל עם כל תגובה שנוסיף, נמשיך בעצם ליחצן את המאמר שלא קשור לספר אלא בקשר מאוד רופף. מ.ש.ל. |
|
|
גלית
(לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
מסכימה עם יעל ופפריקה
ומעבר לכך זה זלזול בספר ובמי שקורא בקורות
לזכותך יאמר כי לפחות הקדמת והזהרת , ממש לא מבינה את המגמה הזאת "להדיר רגליים מהפורום ולפרוש את משנתי תחת הכותרת בקירת" . כאילו שזה משנה משהו, את רוצה לפנות לקהל יחודי ואליטיסטי (לכאורה)? כתבי באתר פרטי, רוצה לסנן את הקוראים והמגיבים ? ( לא שבאמת זה מה שקורה) פתחי בלוג משלך. זה מעצבן,בדיוק כמו שזה מעצבן שאנשים משתמשים בבקורת כלוח לפרסום מכירות אישיות |
|
|
רויטל ק.
(לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
יפה. אמירה מוסרית וציונית.
לא הייתי קוראת למאמר הזה "נדיר בחכמתו", בעיני זה בסה"כ שכל ישר ומוסריות בסיסית. באשר להאשמת הכיבוש בכל, נו, זה מאוד נוח, רק לא כל כך מסתדר עם עדויות של שוברים שתיקה מצוק איתן. ובאשר לניצול ביקורת ספר כפתיחה לדיון שאינו קשור לספר - גם אני לא אוהבת את זה, מצד שני - לא חייבים להתייחס ולהגיב לביקורות כך שמי שלא נוח לו - יכול פשוט להתעלם (לפחות כל עוד זה לא הופך להיות נוהג מקובל וכל ביקורת שניה היא בעצם לא ביקורת). |
|
|
פואנטה℗
(לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
לפחות כותב המאמר
וכותב הספר הוא אותו אדם.
(מנסה לראות את מחצית הכוס המלאה). ופפריקה, את הכי פפריקה כשמוציאים אותך מהקופסה שלך -:) |
|
|
yaelhar
(לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
מסכימה עם פפריקה.
לדעתי - בלי קשר לחשיבות הנושא - אין לגרור לביקורות נושאים מסוג זה. להפוך את הביקורות לסניף של פורום אקטואליה פירושו לדחוק את אלה המדירים רגליהם (וראשם ועטם) מהפורומים בכלל ומפורום אקטואליה בפרט. איזה מקום יישאר אז לנו, אם כך? |
|
|
פֶּפֶּר
(לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
קראתי, עיכלתי, ובכל זאת - נראה לי לא מכבד.
כבר היו כאן כמה ביקורות מסוג זה - ביקורת לצורך דיון בעל תהודה - ובמקרה או שלא, כולן היו בנושאים פוליטיים. ארי שביט כתב ספר שבו הוא פורש משנה מורכבת ומעניינת. בלי להתייחס לספר, את מנצלת את במת הביקורת לאמירה אקטואלית שחשובה לך. אני אישית מרגישה עם זה לא בנוח. אבל תמיד קשה לי כשמוציאים אותי מהקופסא שלי. |
|
|
חמדת
(לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
פפריקה -לא הייתה לי ברירה .רציתי שהמאמר יקבל את התהודה שלו במקום שבו אנו מגיבים הכי הרבה בפורום הביקורת
וגם כתבתי כך בהקדמה לביקורת .לפעמים בחיים צריך להתנהג בחשיבה מחוץ לקופסא.
|
|
|
פֶּפֶּר
(לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
אהבתי את המאמר. פחות אהבתי את השימוש בביקורת על ספר כאמצעי לדבר אחר.
|
10 הקוראים שאהבו את הביקורת
