ביקורת ספרותית על חוות החיות [1992] מאת ג'ורג' אורוול
ספר מעולה

---

מעטים הספרים שיכולים להחזיק 70 שנים ולהישאר טריים כל כך.
חוות החיות הוא אחד שכזה, ספר שנכתב ב-1945 ועדיין מכווץ לקורא את הבטן. זהו ספר עוכר שלווה כזה שמעצבן ברלוונטיות שלו – כאילו צוחק על כולנו, על אלה שקראו אותו באמצע המאה שעברה ואלה שקוראים אותו היום.

בלימודי ההיסטוריה למדתי שההיסטוריה לא חוזרת, אבל כן אפשר ללמוד ממנה המון, בעיקר שטבע האנושות (ולא האדם הבודד) כמעט ולא משתנה, ולכן סיפורים אנושיים יישארו רלוונטיים לתמיד.
חוות החיות, שאולי עמוד בודד מדבר על האדם והשאר על חיות, הוא ספר על אנושות, על הכוחות שמניעים אותה למהפכה ומרד כדי לשנות מציאות ושמתדרדרים מיד לרודנות אחרת, שכן רוע אינהרנטי באנושות מונע ממנה תמיד להגיע לאושר.
הדעת שגנבנו בגן העדן, עונש גדול בצידה – מפחדים אנחנו להיות לבד, מתאגדים לחבורות, והופכים לאנושות שמונעת מעצמה את הקיום הפשוט והמאושר לטובת דאגה ודכדוך אינסופיים.

ובאנושות הזאת יש חזירים, כלבים, כבשים, סוסים וחמורים, שמחליפים תקופה, שפה, כלים משוכללים יותר... אבל האנשים נשארים אותם האנשים.

אנשים כבשים ש:
Harmlessly passing your time in the grassland away;
Only dimly aware of a certain unease in the air.
You better watch out,
There may be dogs about
I've looked over Jordan, and I have seen
Things are not what they seem.

אנשים כלבים ש:
And after a while, you can work on points for style.
Like the club tie, and the firm handshake,
A certain look in the eye and an easy smile.
You have to be trusted by the people that you lie to,
So that when they turn their backs on you,
You'll get the chance to put the knife in.

ואנשים חזירים ש:
You're trying to keep our feelings off the street.
You're nearly a real treat,
All tight lips and cold feet
And do you feel abused?

שהייתי ילד הדקה האחרונה של הסרט המאויר שנעשה על בסיס הספר נתנה לי תקווה.
היום אני יודע שהדקה הזאת היא רק חיבור לאותה ההתחלה ואותו הסיפור שהולך במעגלים.

ספר מצויין - קראו אותו בבקשה – הדכדוך מובטח אבל גם זיקוק תיאור ההתנהלות האנושית.

10 קוראים אהבו את הביקורת

אהבת?

» ביקורות נוספות של ניר
» ביקורות נוספות על חוות החיות [1992]